כללי

שיר

 

הַיּוֹם, בִּמְבוֹאוֹת הַשּׁוּק, נִזְכַּרְתִּי בָּךְ

בְּרֵיחַ הַמּוּשְׁק שֶׁל עָרְפֵּךְ

וְסִפּוּרֵי הוֹלַנְד הַקָּרִים.

 

תְּלוּלִיּוֹת שֶׁל צֶבַע מִתְחַלְּפוֹת בַּדּוּכָנִים

מַרְאִית עַיִן שֶׁל סְדִירוּת.

קוֹלוֹת הָרוֹכְלִים מִתְאַבְּכִים. אֶשֶׁד רַגְלַיִם.

אֶחָד הַדּוּכָנִים

נוֹתָר סָגוּר.

 

אֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא אֶת סַלִּי בעַגְבָנִיּוֹת גְּמִישׁוֹת

וְלִמְנוֹת אֶת תְּמוּרָתָן בְּמַטְבְּעוֹת

אֶל תּוֹךְ יָדֵךְ. אוֹ לַעֲצֹר נָבוֹךְ, לְהִתְנַצֵּל

עַל שֶׁהִסַּעְתִּי בְּשׁוֹגֵג אֶת עֶגְלָתִי

עַל כַּף רַגְלְךָ.

 

מַדּוּעַ בָּא הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה? מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּעֵת?

זֶה אֵינֶנּוּ הַגַּעְגּוּעַ אֵלַיִךְ. אֶת טַעֲמוֹ

אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב. דָּבָר אַחֵר: אִגֶּרֶת

עִנְיָן בָּהוּל בִּכְתַב סְתָרִים. תְּבִיעָה. כִּתּוּר. חָרִיץ פָּתוּחַ.

כּוֹרַח לְהַרְעִיד.

 

Standard

8 thoughts on “שיר

  1. גיא פרל says:

    וכהמשך לדבריה של רוני, אולי הסיבה לכתיבה המועטה מוצפנת גם בשיר הזה – כל מבט, כל מלה ולכן כל שיר, רווים כל כך במשמעות ובשכבות של זכרון ורגש – “תביעה. כיתור. חריץ פתוח. / כורח להרעיד.” אולי אי אפשר להכיל יותר מזה, ואולי לא צריך (אבל כקורא בוודאי שהייתי רוצה עוד).

    Like

  2. רונה says:

    הדיוק הזה מצמרר חללים בגוף. איך טעם הגעגוע
    איך אגרת מבקשת להרעיד. לא, אני לא מצליחה לבטא טוב יותר את מה ששיר אחד מחולל. תודה אלכס.

    Like

  3. רונית טפיירו says:

    אלכס שלום,
    אהבתי מאוד את המרובע שלך שהתפרסם במוסף התרבות והספרות ביום שישי האחרון. הצלחת לומר כל כך הרבה בכל כך מעט מילים, והעיקר – השיר הילך עליי קסם. הוא מהפנט, משכר, ממכר. תודה!

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s