הַיּוֹם, בִּמְבוֹאוֹת הַשּׁוּק, נִזְכַּרְתִּי בָּךְ
בְּרֵיחַ הַמּוּשְׁק שֶׁל עָרְפֵּךְ
וְסִפּוּרֵי הוֹלַנְד הַקָּרִים.
תְּלוּלִיּוֹת שֶׁל צֶבַע מִתְחַלְּפוֹת בַּדּוּכָנִים
מַרְאִית עַיִן שֶׁל סְדִירוּת.
קוֹלוֹת הָרוֹכְלִים מִתְאַבְּכִים. אֶשֶׁד רַגְלַיִם.
אֶחָד הַדּוּכָנִים
נוֹתָר סָגוּר.
אֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא אֶת סַלִּי בעַגְבָנִיּוֹת גְּמִישׁוֹת
וְלִמְנוֹת אֶת תְּמוּרָתָן בְּמַטְבְּעוֹת
אֶל תּוֹךְ יָדֵךְ. אוֹ לַעֲצֹר נָבוֹךְ, לְהִתְנַצֵּל
עַל שֶׁהִסַּעְתִּי בְּשׁוֹגֵג אֶת עֶגְלָתִי
עַל כַּף רַגְלְךָ.
מַדּוּעַ בָּא הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה? מַדּוּעַ דַּוְקָא כָּעֵת?
זֶה אֵינֶנּוּ הַגַּעְגּוּעַ אֵלַיִךְ. אֶת טַעֲמוֹ
אֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב. דָּבָר אַחֵר: אִגֶּרֶת
עִנְיָן בָּהוּל בִּכְתַב סְתָרִים. תְּבִיעָה. כִּתּוּר. חָרִיץ פָּתוּחַ.
כּוֹרַח לְהַרְעִיד.
אלכס בן-ארי 
כל כך מעט אתה כותב, אבל כל כך יפה. כמה טוב לקרוא משהו חדש משלך.
אהבתיאהבתי
תודה רבה יקירה. שבת שלום
אהבתיאהבתי
וכהמשך לדבריה של רוני, אולי הסיבה לכתיבה המועטה מוצפנת גם בשיר הזה – כל מבט, כל מלה ולכן כל שיר, רווים כל כך במשמעות ובשכבות של זכרון ורגש – "תביעה. כיתור. חריץ פתוח. / כורח להרעיד." אולי אי אפשר להכיל יותר מזה, ואולי לא צריך (אבל כקורא בוודאי שהייתי רוצה עוד).
אהבתיאהבתי
הדיוק הזה מצמרר חללים בגוף. איך טעם הגעגוע
איך אגרת מבקשת להרעיד. לא, אני לא מצליחה לבטא טוב יותר את מה ששיר אחד מחולל. תודה אלכס.
אהבתיאהבתי
ואני אומרת, עם כל כך הרבה הצפנה מוטב כבר לשקול לכתוב שירים במורס
אהבתיאהבתי
את צודקת, אבל גם מאוד טועה. זה בעצם פשוט להפליא
אהבתיאהבתי
אלכס שלום,
אהבתי מאוד את המרובע שלך שהתפרסם במוסף התרבות והספרות ביום שישי האחרון. הצלחת לומר כל כך הרבה בכל כך מעט מילים, והעיקר – השיר הילך עליי קסם. הוא מהפנט, משכר, ממכר. תודה!
אהבתיאהבתי
תודה רונית!
אהבתיאהבתי