הידעת?

הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות היא אמנם קו ישר אך בשל המבנה המיקרוסקופי הגבשושי של הניר הדרך המהירה ביותר בין שתי נקודות היא דווקא לאורכו של קו מעוקל כאשר גליון הניר מוטה בזוית של שמונים ושבע מעלות בניצב לשולחן.

אתמול בערב, כשהחזקתי את הלל על הידיים, שאלתי אותו פתאום: "איפה הלל ?"
הוא הביט בי רגע ארוך בשלווה בעיניו הגדולות. אחר כך, בבת אחת, פרש ידיים וחיבק אותי חזק סביב הצוואר.

הידעת?

אחת ל-370 שנה חל יום הבחירות של כל מדינות האיחוד האירופי באותו תאריך בדיוק.

הידעת ?

בשל הקור העז אין באפשרותם של יהודי אלסקה לחוג את חג הסוכות כהלכתו.
על כן הם חוגגים את פורים פעמיים בשנה – פעם באדר ופעם בתשרי.

הידעת ?

גיבורי-על אף הם צרכנים נלהבים של חוברות קומיקס. הגיבורים של חוברות אלה הם סופרים ומשוררים הנלחמים זה בזה באמצעותם כוחם לברוא גיבורי על.
באחד הכרכים המפורסמים והאהובים ביותר, "משוררוע – ההעלמות הסופית", נלחם סופר הפלא קולמוסכוח בארכי-נבל משוררוע. בסצינת הקרב האחרונה והבלתי נשכחת מצליח קולמוסכוח לברוא מכל עבריו של יריבו הנצחי שמונה עולמות מאוכלסים בגיבורי על כבירים. כל צעד של משוררוע יכניס אותו לאחד העולמות, שם יאלץ להתמודד בשרשרת אינסופית של קרבות מול יציריו של קולמוסכוח.
בהבינו שהפסיד בקרב, מבצע משוררוע את הפעלול הסופי השמור לגדולים שבמשוררים: הזינוק-נצח, אשר מוציא אותו באחת מחוץ לזמן ולמרחב וכך הוא נעלם ללא פגע רק על מנת לשוב ולהופיע בחוברת הבאה.

בהמשך לפוסט הקודם שעסק בחקירות ובנבכי המנגנון של "כל אחד הורג את הדבר שהוא אוהב" נזכרתי בשיר היפה הזה של אלישבע גרינבאום שמתבונן על אותם עניינים, אבל באופן אחר:

לזה שאינו מאמין

בְּפַטִּישׁ חָמֵשׁ קִילוֹ
אַתָּה מַכֶּה בְּזַעַם בַּקִּירוֹת.
הַצֶּבַע נִסְדַּק צַלֶּקֶת אֲלַכְסוֹנִית,
טִיחַ אָפֹר מַעֲכִיר אֶת עֵינֶיךָ.
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
אַתָּה קוֹרֵעַ אֶת עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל, תּוֹלֵשׁ, מְנַסֶּה לְהָבִין.

סוֹף סוֹף נִפְעָר בַּקִּיר הַחֹר הַגָּדוֹל אֶל הָאֵינְסוֹף:
עֵינֶיךָ מִתְמַלְּאוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
עֲדַיִן אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ כְּיֶלֶד לְהַחְרִיב. הוֹפֵךְ כָּל לְבֵנָה בְּיָדֶיךָ,
כְּפָּתוֹלוֹג, מֻכְרָח לָדַעַת,
מַה גָּרַם לַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
לַעֲמֹד עַל תִּלָּם.

הִנֵּה הֶחְרַבְתָּ אוֹתִי, אֲהוּבִי.

אַתָּה עוֹמֵד שָׁם,
רִיסֶיךָ לְבָנִים מֵאֲבַק הֲרִיסוֹת,
יָדֶיךָ מְלֵאוֹת חָכְמָה,
חֲסַר בַּיִת.

(מתוך ספר שיריה הראשון, "עורף האור", הוצאת הליקון, 2000)