·
בַּאשוֹ, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.

גַּם מִבַּעַד לְתַרְגּוּמִים נַכְלוּלִיִּים

אַתָּה מַזְכִּיר לִי

כִּי רוּחִי הִיא נָהָר

וְעָלָיו בּוּל עֵץ שָׁט

נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ

קִרְקוּר פִּתְאוֹמִי שֶׁל צְפַרְדֵּעַ.

בְּבֶטֶן הָהָר
פֶּרַח
מֵפִיץ דְּמָמָה

בעקבות ההופעה המרגשת שלה בהיכל התרבות הקיץ, חזרתי לתרגום שעשיתי לפני שנים לשיר הזה. עניין אותי מאוד באותה תקופה (כמו גם היום) היסוד החדש שנוצר במפגש בין מילים ללחן. היסוד הזה, אני חושב, הוא לב לבו של השיר המולחן ותרגום של שיר מולחן הוא לכן העתקה של היסוד הזה אל שפת היעד. הלחן המקורי ותרגום מילות השיר הם חומרי הגלם ומכאן עבודת התרגום היא לישה של כל אחד מהם על מנת ליצור מחדש את פלא התואם ביניהם שיש במקור.

החזרה אל התרגום הזה ממרחק השנים עוררה בי תחושה דומה לזו שהייתה לי הקיץ כשראיתי אותה לראשונה על הבמה, אחרי שנים של היכרות דרך המוסיקה בלבד. תחושה רכה, מופתעת, מכמירה, מעט נוגה שהתחלפה עם הזמן בשלווה גדולה ושמחה. בעצם בדיוק כמו התחושה שיש בשיר טוב של סוזן וגה. בעצם בדיוק כמו התחושה שיש בשיר הזה עצמו – לפחות בגרסת המקור.

דבר קטן כחול

היום אני דבר

קטן, כחול

כמו עין, או חרוז.

ברכיי משוכות

בין ידיי – עגולה

מביטה בך.

אני קרירה למגעך

פנייך משתקפות בי

אבודה בתוך כיסך

אבודה בפני אצבעותייך

נופלת במורד המדרגות

מקפצת על המדרכות

מוטלת לשמיים. נושרת

במטר של חלקיקים.

מתפזרת כמו אור. מתפזרת

כמו אור.

היום אני דבר

קטן, כחול.

מחרסינה. מזכוכית.

חלקה, קרירה, קצת משונה.

לא ממצמצת.

מתהפכת בכפך.

דבר קטן, כחול.

המקור