
למי שתוהה מה בכלל הדבר הזה, אפשר לקרוא בקצרה כאן או לראות ולשמוע כאן.
תְּשׂוּמָה: במקור מציינת את הפעולה של להניח משהו. לשים. בגלגול העכשווי שלה הדבר ששמים הוא בעיקר כסף, או בלשונו הצלולה של אבן-שושן: "מכלול האמצעים הַמשֻׁקּעים בארגון מפעל או בפעולה מסוימת (Input)". נדמה לי שאפשר לחוש דרך ההגדרה הזו את המלה ברגע של התרחבות אי אז בשנות החמישים, תקופת חיבור המילון, ממשמעותה התנ"כית המקורית למשמעות העכשווית המושאלת. הקפיצה המסחררת שיש בהגדרה מן הספציפיות של "ארגון מפעל" אל הכלליות של "פעולה מסוימת" מהדהדת את רגע המעבר הזה. מחד ברור לאבן-שושן שמדובר בראש ובראשונה במלה שנועדה להקשרים כלכליים, מאידך הוא לא בטוח דיו על מנת לצמצם אותה להקשרים הללו בלבד. אני מדמיין אותו מתאמץ להביא דוגמה רווחת אחרת, מתקשה, ובוחר לבסוף במונח הכללי ולכן הבלתי מתחייב ביותר: "פעולה מסוימת". עדות נוספת באותו כיוון היא הבחירה שלו להביא ככתבו וכלשונו, בבחינת שחקן חיזוק, את המינוח הלועזי: Input.
לוֹלָב: אני כנראה לא היחיד שלא מכיר את המלה הזו: המונח התלמודי לבורג. מבחינת אבן-שושן לא רק שהמלה שרירה וקיימת, הוא עוד מגדיל ומביא אחריה שני ערכים נוספים שנגזרים ממנה. הראשון הוא שם התואר לוֹלָבִי, שאותו הוא מפליא להגדיר כ-"חלזוני, שעשוי בתבנית סלילי בורג", ולצד זה משפט דוגמה מתוך "כתבים" של יעקב קלצקין: "לפנינו התפתחות קו בצורה לולבית, שהולכת וגדלה עם כל סיבוב וסיבוב". אדם מבלה את חייו בלתרגם את שפינוזה (עד ראשית שנות האלפיים התרגום הכמעט בלעדי ובוודאי המרכזי בעברית ל"תורת המידות" היה זה של קלצקין), בלכתוב מונוגרפיות על גדולי עולם ואינספור מסות בהגות ובספרות ובסוף נקבע בנצח דרך משפט שמרגיש כאילו נלקח מספר גיאומטריה.
אגב, אחת הדרכים בה מוגדרת באבן-שושן המלה חֶלְזוֹנִי, המשמשת בהגדרה של לוֹלָבִי, היא בָּרְגִּי (מלשון בורג), מה שסוגר מעגל לוֹלָבִי קטן בין שלושת המונחים. באופן מעניין המלה בָּרְגִּי עצמה איננה מופיעה כערך במילון. אבל חזרה לקלצקין: אבן-שושן מסרב להניח לו ובהגדרת של חֶלְזוֹנִי הוא מביא משפט דוגמה נוסף משלו, שוב באותה רוח, שוב מתוך "כתבים":" השתלשלות לולבית, חלזונית, עיגול על גבי עיגול". אכן השתלשלות לולבית. הארכתי מדי? מה פתאום.
פּוֹסְטוֹת מַחְמְצָן: פּוֹסְטוֹת הן ריבוי של פּוֹסְטָה, שהיא פשוט תחנת דואר. מַחְמְצָן היא "בריכה של כובסים שהיו שמים בה חמרי ניקוי שונים והיו שורים בה את הלבנים לפני הכביסה". השילוב המתקבל הוא כינוי לא-בלתי-הולם לנקודות איסוף הדואר שפשו לאחרונה בחיינו בירכתי קיוסקים ושאר בתי עסק ואחוז מסוים מן החבילות נאכל בהן לעולמי עד.
עִמְקָה לְצַמְרִיּוֹת צוֹפִיָּה: עִמְקָה היא חלל בין שני מבנים עיליים על סיפון אנייה. מונח בספנות שנגזר מן המלה עמק. צַמְרִיּוֹת היא "תכונת הצמר, רכּוּת ושעירוּת".
הַתְּשׂוּמָה בַּת שְׁקוּפִיּוֹת אַלְפַּיִם: הלא הוא ליל השימורים של הכנת מצגת הפאוור-פוינט האינסופית לקראת ישיבת המשקיעים שלמחרת.
עֳפִי: ענף. צורת היחיד של עפאים.
בַּדְחִית: המלה שרק בשבילה היה שוה ליצור את השיר הזה השנה. המונח העברי לפארסה. כמה תמימה נראית היום ההגדרה של אבן-שושן, שלא חורגת לרגע מהמשמעות הבימתית של המונח: "פַרְסָה, מחזה מוסיקלי מבדח, מחזמר היתולי". כמה המלה הזו התרחבה במרוצת העשורים הלא רבים שחלפו מאז לכלול כמעט כל היבט של חיינו.
לפעמים יש לאבן-שושן הרגעים האלה שאתה לא בטוח אם הוא רציני או משחק אתך. מחזה מוסיקלי הוא מחזמר. מבדח זה היתולי. כלומר ההגדרה הקצרצרה הזו מורכבת מאותו מונח בדיוק שחוזר על עצמו פעמיים. פארסה?
–
זה הכל אני חושב. שנהיה ענפים חופשיים בבַּדְחִית הזו שאנחנו מנהלים כאן כולנו יחד וכל אחד ואחת בחייה. חג שמח.