שָׁנִים הָפְכוּ אוֹתָךְ מִנּוֹף לַגֵּאוֹגְרַפְיָה, אוֹתִי מִמִּיתוֹלוֹגְיָה לְמַדַּע

כִּרְכֵי מַאֲמָרִים עַל אִצְטַבְּאוֹת שְׁנוֹתֵינוּ נָחִים לְצַד סִפְרֵי עֶזְרָהּ עַצְמִית, תּוֹלְדוֹת הָאֱמוּנָה

אַךְ בְּטַבּוּר נִסְתָּר אַתְּ וַאֲנִי מִתְרוֹצְצִים, כְּשֵׁבֶט אָמָזוֹנָס שֶׁעֵין תַּרְבּוּת עוֹד לֹא שָזְּפָה

חֻקָּה, מִשְׁפָּט, הָגוּת, אַרְכִיטֶקְטוּרָה חַגִּים רָחוֹק מֵעַל, בִּשְׁמֵי הָעַד, כְּעַנְנֵי נוֹצָה

 

 

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי כָּל הַשִּׁירִים

שֶׁנּוֹלְדוּ מְעֻוָּתִים מִפְּנֵי רְצוֹנִי לִכְתֹּב אוֹתָם

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים

שֶׁחַיֵּיהֶם שֻׁבְּשׁוּ מִפְּנֵי הָרָצוֹן שֶׁלִּי לְהַשְׁפִּיעַ

וּבִפְנֵי הָעוֹלָם

עַל הַדְּבָרִים הַמְּיֻתָּרִים שֶׁנּוֹסְפוּ בּוֹ

וְאֵלֶּה שֶׁנִּגְדְּעוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ

מִפְּנֵי תַּאֲוָתִי לְסִימֶטְרְיָה

וּלְסוֹפִים יָפִים.

 

אֲנִי מִתְנַצֵּל בִּפְנֵי אִמִּי

עַל שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתָהּ בְּאֻמְלָלוּתָהּ

בִּפְנֵי יְלָדַי

עַל הָרְגָעִים בָּהֶם אֵינִי רוֹצֶה בָּם

בִּפְנֵי אִשְׁתִּי עַל כָּל פַּעַם בָּהּ קָטֹנְתִּי

מִלְּהָכִיל אֶת אַהֲבָתָהּ.

 

אֲנִי קַל מַעֲלֶה נוֹשֵׁר

אֲנִי רַךְ מֵעֵשֶׂב

צִפּוֹר קְטַנָּה יְכוֹלָה עַכְשָׁו

לִבְנוֹת בִּי אֶת קִנָּהּ.

 

(תרגום של השיר התפרסם הבוקר, בתרגומה של המשוררת והמתרגמת ויויאן אדן, במהדורה האנגלית של הארץ)

·
הָיִינוּ בְּנֵי אֵלִים.

בְּכַפּוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת

הֵטַלְנוּ חָפְנֵי חוֹל רָטֹב

בְּפָנָיו שֶׁל דּוֹדֵנוּ פּוֹסֵידוֹן

אֵל הַיָּם.

הוּא חָבַט בָּנוּ בְּגַלָּיו

כּוֹרֵה צְחוֹק מִפִּינוּ

בִּרְקֵי מְשׁוּבָה מֵעֵינֵינוּ.

אֲדוֹנִים יָשַׁבְנוּ עַל אַדְנֵי

מְסִלַּת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת

מְטַלְטְלִים אֶת רַגְלֵינוּ.

בַּמֶּרְחָק, עֶלֶם צָעִיר, מִגֶּזַע עֲבָדִים

הִתְעַנָּה בְּשִׁבְיוֹ.

הַיְּדִיעָה עָלְתָה, חֲשָׁאִית

עֲגֻלָּה כִּזְרִיחָתוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

רֶגַע אָרֹךְ הִבַּטְנוּ

בְּצֶמֶד הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת

הַלְּפוּתוֹת זוֹ בְּזוֹ.

אַחַר כָּךְ סַב הֵלְיוֹס

וְנָטָה מִשָּׁם

וְאַף אָנוּ

פָּנִינוּ מִשָּׁם וְהָלַכְנוּ

טְבוּלִים בָּאוֹר הַחִוֵּר.

·
בַּאשוֹ, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.

גַּם מִבַּעַד לְתַרְגּוּמִים נַכְלוּלִיִּים

אַתָּה מַזְכִּיר לִי

כִּי רוּחִי הִיא נָהָר

וְעָלָיו בּוּל עֵץ שָׁט

נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ

קִרְקוּר פִּתְאוֹמִי שֶׁל צְפַרְדֵּעַ.

בְּבֶטֶן הָהָר
פֶּרַח
מֵפִיץ דְּמָמָה

בעקבות ההופעה המרגשת שלה בהיכל התרבות הקיץ, חזרתי לתרגום שעשיתי לפני שנים לשיר הזה. עניין אותי מאוד באותה תקופה (כמו גם היום) היסוד החדש שנוצר במפגש בין מילים ללחן. היסוד הזה, אני חושב, הוא לב לבו של השיר המולחן ותרגום של שיר מולחן הוא לכן העתקה של היסוד הזה אל שפת היעד. הלחן המקורי ותרגום מילות השיר הם חומרי הגלם ומכאן עבודת התרגום היא לישה של כל אחד מהם על מנת ליצור מחדש את פלא התואם ביניהם שיש במקור.

החזרה אל התרגום הזה ממרחק השנים עוררה בי תחושה דומה לזו שהייתה לי הקיץ כשראיתי אותה לראשונה על הבמה, אחרי שנים של היכרות דרך המוסיקה בלבד. תחושה רכה, מופתעת, מכמירה, מעט נוגה שהתחלפה עם הזמן בשלווה גדולה ושמחה. בעצם בדיוק כמו התחושה שיש בשיר טוב של סוזן וגה. בעצם בדיוק כמו התחושה שיש בשיר הזה עצמו – לפחות בגרסת המקור.

 

דבר קטן כחול

היום אני דבר

קטן, כחול

כמו עין, או חרוז.

 

ברכיי משוכות

בין ידיי – עגולה

מביטה בך.

 

אני קרירה למגעך

פנייך משתקפות בי

אבודה בתוך כיסך

אבודה בפני אצבעותייך

 

נופלת במורד המדרגות

מקפצת על המדרכות

מוטלת לשמיים. נושרת

 

במטר של חלקיקים.

מתפזרת כמו אור. מתפזרת

כמו אור.

 

היום אני דבר

קטן, כחול.

מחרסינה. מזכוכית.

 

חלקה, קרירה, קצת משונה.

לא ממצמצת.

מתהפכת בכפך.

דבר קטן, כחול.

 

המקור