התקווה 77 – התשורה

שיר מורכב לימים מורכבים. בין נשמת הילד שעודנה הומיה לבין כזב הצמרת בירושלים, עֲפִירוּת חופשית לכולם שתהיה וחג לא בלתי שמח ככל הניתן.

הַתְּשׁוּרָה

כָּל עוֹד בַּלוֹמְבַּרְד פְּנִימָה

נִשְׁמַת יֶלֶד הוֹמִיָּה

וּלְפּוּרוֹת מְחֻמָּשׁ קָדִימָה

עֲמֻתָּה לְצַמֶּרֶת צוֹפִיָּה

עוֹד לֹא אָבְדָה תְּשׁוּרָתֵנוּ

הַתְּשׁוּרָה בַּת שַׁקְיוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עָפִיר חָפְשִׁי בִּבְדִיאוּתֵנוּ

בְּדִיאוּת צַמֶּרֶת וִירוּשָׁלַיִם

ביאורי מילים (ע"פ אבן-שושן):

• לוֹמְבַּרְד: בית משכונות, מעבוט, מוסד הנותן הלוואות כנגד נכסים ומטלטלין (מה שנקרא בלעז pawn shop)
• פּוּרוֹת: פּוּרָה – כלי בגת לדרך בו ענבים, וכן יחידת מידה המשמשת למדידת כמות היין והענבים ביקב
• שַׁקְיוֹת: שַׁקְיָה – אדמת שלחין, אדמה שבעליה משקה אותה
• עָפִיר: זריעה מוקדמת, לפני רדת הגשמים
• בְּדִיאוּת: בדותה, כזב, שקר

על הספר "התקווה 69" שהתחיל את כל זה אפשר לקרוא כאן או כאן. אבל הכי כיף לראות כאן, וכמובן כאן.