מחרב מונג: הזמנה (כמעט) חד-פעמית

כל התקופה הזו אנחנו מחפשים מה לעשות עם המילים. לאן להוליך אותן, איך להפעיל אותן בתוך המצב החדש של אחרי השבעה באוקטובר. זה ניכר בדברים הקטנים כמו ה"מה שלומך?" שהפך טעון או ה-"בוקר טוב" שמרואיינים ומראיינים כאחד מתפתלים סביבו ברדיו, ועד כמובן לעדויות של חטופים וניצולים. ובתווך ישנם מרביתנו, האנשים הרגילים, שמנסים לנסח לעצמם ולאחרים משהו, פיסה מילולית מובנת מחד ואישית מספיק מאידך כדי לאפשר רגע של מגע עם הממשי. חלקה מילולית מוצקה דיה להתייצב עליה לרגע.

דבר אחד בטוח, צריך לעשות את זה אחרת ממה שאנחנו רגילים. אנחנו כמעט תמיד משתמשים במילים כדי לדבר על דברים שאנחנו יודעים לדבר עליהם. לעיתים נדירות יחסית אנחנו נתקלים בניואנס שאנחנו רוצים לדייק; תחושה, צבע, פרט בפניו של אדם, ועוצרים ומתעקשים לחפש ולשייף עד שנמצא לנו הצירוף הנכון. אבל כשמדובר, כמו בימים האלה, לא בניואנס אלה בכל היבט של חווית היומיום זה מפסיק להיות אפשרי. צריך אחרת.

אני כותב כדי לספר על ניסיון כזה לעשות אחרת עם מילים שזכיתי לעבוד עליו לאחרונה יחד עם קבוצת התיאטרון רות קנר. אנחנו קוראים לו "מחרב מונג". גם אותו קשה להגדיר, אבל אפשר לגדר אותו בכמה עובדות קונקרטיות. הוא אירוע של שעה פחות או יותר. הוא מתרחש בחלל הסטודיו של הקבוצה בקרית המלאכה בתל אביב. הוא מוגבל לכמה עשרות בודדות של משתתפים בכל פעם. נוצרים במהלכו הרבה טקסטים מסוגים שונים ובדרכים שונות. מרביתם לא על דף. חלק מן הטקסטים שנוצרו מבוצעים על ידי שחקני הקבוצה בחלקו האחרון של הערב. באחד החדרים יש יין חם. בחדר אחר יש מלכודת ופסוק מתהילים. בכל מקום שמסתכלים יש המון כוסות חד-פעמיות. כמעט כולן לא משמשות לשתייה.

עשינו שני ערבים כאלה לפני שבועיים. בשבוע הבא יהיו שניים נוספים. האם יהיו עוד אחריהם? לא בטוח. גם אחרי הראשונים לא ידענו אם נמשיך. אבל משהו שם עובד. הכיוונים מתהפכים. המילים מתחילות להוביל ולא פעם הן יודעות, מתברר, לאן אפשר ללכת. בסוף הערב הקודם הבנתי את זה פתאום – כל העבודה הזו הייתה כדי ליצור מרחב שבו אנחנו מפריעים לעצמנו כל כך עד שאנחנו מפסיקים להפריע למילים.

ההשתתפות חינם בהרשמה מראש בקישורים הבאים:

16 בינואר בשעה 19:00 >> https://bit.ly/3H83dsf

17 בינואר בשעה 19:00 >> https://bit.ly/3H9xOpj