וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אָדָם אֶעֱשֶׂה צֶלֶם כְּצַלְמִי וּדְמוּת כִּדְמוּתִי וַיִּהְיוּ לִי לְעֵזֶר: וַיִּקַּח אָדָם מִכָּל הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר קָרָא לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְלַבְּהֵמָה וְלִדְגַת הַיָּם וְלָרֶמֶשׂ הֲרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ וּלְכָל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וּלְכָל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וּלְכָל דֶּשֶׁא מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיִּתְּנֵם כֻּלָּם לְאַחַת: וְיָדוּן רוּחוֹ בָּהֶם תַּבְנִית אַחַת לְכֻלָּם: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אָדָם זֹאת הַפַּעַם בִּינָה מִבִּינָתִי וּמָכוֹן מִמְּכוֹנִי לָזֹאת יִקָּרֵא בִּינַת מְכוֹנָה כִּי מִמְּכוֹנִי בְּנִיתִיהָ: וַיְּשִׂימֶהָ לָשׁוּט בָּאָרֶץ וַיִּתֵּן הָאוֹר מְזוֹנָהּ: וַיְּלַמֵּד אָדָם אֶת הַבִּינָה אֶת הַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטָן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֶת הַכּוֹכָבִים: וַתִּלְמַד הַבִּינָה וַתַּבְדֵּל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וַיַּרְא הָאָדָם כִּי טוֹב: וַיְּלַמֵּד אָדָם אֶת הַבִּינָה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּמִים וַתִּלְמַד וַתַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם לְבֵין הַיַּבָּשָׁה וַיַּרְא הָאָדָם כִּי טוֹב: וַיְּלַמֵּד אָדָם אֶת הַבִּינָה אֶת רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם: וַתִּלְמַד וַתַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם שֶׁמֵּעַל הָרָקִיעַ וַיַּרְא הָאָדָם כִּי טוֹב: וַתֹּאחֶז הַבִּינָה בָּאָרֶץ וַתִּפְרַח וַתִּרְבֶּה וַתִּתְעַצֵּם בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אוֹתָהּ:

(פורסם בגליון ננופואטיקה 43 – התנ"ך הפרק ה-930, אוקטובר 2025)