“וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ–שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה. “
מהדו ועד-כוש – והלא מהודו ועד כוש דבר קל הוא, אלא כשם שמלך מהודו ועד כוש [הקרובים] כך מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה. (אסתר רבה פ"א, ד')

המדרש הזה, על הפסוק הראשון במגילה, פותח שאלה ביחס לטיב מלכותו של אחשוורוש. מה מאפשר להחזיק בשלטון על מדינות רבות כל כך משל היו כולן רצף אחד אורגאני? התשובה שמספק הפרק הראשון היא שהסוד הוא ההכרה המתמדת בריבוי, הטיפוח הפעיל של נבדלותם של הפרט או קבוצת הפרטים, טיפוח שיש בו אפילו מן ההתענגות על הקרנבליות שבקיבוצם של יסודות מגוונים כל כך בתוך תבנית אחת.
צדו השני של המטבע, מה ששומר את המבנה מלהתפרק, הוא שהביטוי הייחודי של כל פרט מותר אך ורק בתוך המסגרת הקבועה מראש של הצו המלכותי, שהוא החוק העליון שהכל נכפף אליו. ברגע שהפרט מתייצב כנגד דבר המלך מופעלת יד קשה שאין לה עוד דבר עם כבוד לפרט וכל כולה חרדת השלטון לקיומו. תמונת המשתה ופרשת ושתי של הפרק הראשון הן, כאמור, מבוא מושלם להכרות עם סוג המלכות הזה.

כך למשל למשתה מוזמן כל אחד ואחד וכמו כן לכל קבוצה יש גם המשתה המתאים לה.
דרג השלטון: "… לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו:  חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת–לְפָנָיו " (פסוק ג') העם הפשוט: "… לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן…".  (ה') וכן, בנפרד, הנשים: " גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים–בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ט')

את ההתענגות על הריבוי אפשר לחוש בתאורי המשתה המפורטים לכל אורך הפרק, כמו למשל ההתעכבות המדוקדקת על תאור קישוטי חצר גינת ביתן המלך. הגינה הזו, שנועדה לקלוט את המון העם הרב, עשויה בעצמה מארג של פרטים המשתלבים זה בזה: " חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ–וְדַר וְסֹחָרֶת" (ו'). 

כוסות השתייה עשויות כולן חומר אחד: זהב, אבל כל אחת שונה מרעותה: " וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ" (ז'). על חציו השני של הפסוק אומר המדרש: "אמר רב מלמד שכל אחד השקהו יין שגדול ממנו בשנים, אם היה אדם אומרים לו בו כמה שנים את אומר להם בן ארבעים שנה היה משקה אותו יין בן חמישים שנה, לכן נאמר רב כיד המלך." (מדרש פנים אחרים).

ועוד בהמשך: "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס…" (ח')
כלומר יש ציווי על כולם לשתות ("כדת") אבל אין כפיה לשתות יותר מכפי יכולתו של כל אחד. ומדרש אחר אומר על הפסוק הזה באותה רוח: "מלמד שכל אחד ואחד השקוהו יין מדינתו" (מדרש אבא גוריון).

על הרקע הזה אנו מגיעים לסיפורה של ושתי הפורע את ההרמוניה (י'-ט"ו). ושתי מפרה בקשה מלכותית ובכך חורגת ממסגרת חרות היחיד המותרת. סירובה של ושתי, כמו גם סרובו של מרדכי להשתחוות להמן מאוחר יותר, פורעים את כללי המשחק באופן שגורר תגובה חריפה עד כדי היסטריה שמתבטאת בכך שהארוע המקומי עובר מיד הסלמה לעניין כלל-ממלכתי עקרוני, גורלי כמעט:  

"וַיֹּאמֶר מְמוּכָן [על פי המדרש ממוכן הוא המן] לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה:  כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן:  בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו–וְלֹא-בָאָה." (ט"ז-י"ז)

ומעניין להשוות להסלמה הדומה שיש בתגובתו של אותו ממוכן-המן בהמשך המגילה אחרי סרובו של מרדכי להשתחוות לו:  " וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ–כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–עַם מָרְדֳּכָי…וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם" (פרק ג', ו'-ט')

מאלף לראות גם איך מרגע שנתקבלה בכל אחד מן המקרים ההחלטה האכזרית, הביצוע שלה נעשה, שוב, בהתאם לעקרון כיבוד השוני המנחה את מלכות אחשוורוש בכל שאר העניינים:
בעקבות ושתי: " וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ:  לִהְיוֹת כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ." (פרק א', כ"ב)
ובעקבות מרדכי: "וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ." (פרק ג', י"ב)

ומחשבה אחת זהירה לסיום: אפשר אולי להתבונן על המודל היהודי כתמונת ראי של דרך שלטונו של אחשוורוש ועל רקע זה להבין את סיבת העומק לקונפליקט בין מרדכי להמן. ניתן לומר זאת כך – מלכות אחשוורוש מאפשרת לנתיניה מידה של חופש לגבי האופן בו ימולאו הצווים המלכותיים, אבל שום חופש ביחס לשאלה האם למלאם. מלכות האל היהודי היא הפוכה בדיוק: היא מאפשרת לנתיניה, כלומר ליהודים, חופש בחירה ביחס לשאלה האם לקיים את צווי האל, אבל שום חופש ביחס לאופן בו עליהם לעשות זאת, במידה והחליטו לקיימם.
לא ניתן, במסגרת מלכות האל היהודי, לקיים רק תרי"א או תרי"ב מצוות או לקיים במקביל למצוות היהדות מערכת מצוות לאל נוסף, גם אם אלה אינן סותרות את מצוות היהדות. מרגע שהפרט בוחר, מתוך אותה חרות שאין לו אצל אחשוורוש, לקבל עליו עול מצוות, הוא מחויב אליהן באופן מלא.
אי ההתאמה הבסיסית הזו היא הסיבה שבעטיה לא יכול היה מרדכי להשתחוות והיא גם הסיבה שהמן, מצדו, לא יכול היה להשלים עם אי ההשתחוות הזו.

לפני זמן מה התגלגל לידי "שורה של אודיסאות – אנתולוגיה קטנה" שתרגם וערך יורם ברונובסקי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979). זהו מבחר קטן של תרגומים משירת יוון ורומי הבא לעמוד על הזיקה מתוך ניגוד שיש בין השירות הללו.

הרבה מילים טובות יש לומר על הספר הזה. על בחירת הטקסטים, על איכות התרגומים, על הריסון שבהבאת רק שירים ספורים מכל משורר, על המבוא הקצר, התמציתי ומלא החיים שבפתח כל שער, על יצירות האמנות המלוות, על עיצוב העטיפה, על העימוד הנבון של השירים. כל פרט בספר הזה עשוי בדיוק ובמחשבה תחילה שהצטברותם ממלאת את הלב והדעת רחבות. מעבר לטקסטים עצמם, הספר הזה הוא שיעור בקשב. הוא מבין את תפקידו ככלי קיבול של שירים, כהיכל, ומקבל על עצמו את התפקיד הזה ברצינות גמורה.

היכל, כאשר הוא בנוי כהלכה, כלומר מתוך קשב מלא אל הדבר אותו הוא נועד להכיל, עושה עם הבא אל תוכו חסד גדול: הוא מתקין את נפשו של הנכנס לקראת המפגש הצפוי לו. כל פרט ופרט בהיכל מסור ומכוון למטרה הזו בדייקנות וביצירתיות צנועה, נחבאת אל הכלים. אולי לא מפליא שמתרגם מוכשר כל כך הוא זה שגם הפליא ליצור היכל כזה. בשני המקרים נחוצה אותה יכולת לפעול ובה בעת להיוותר בצללים, לפנות את הבמה לעיקר, שהוא המפגש.

מקום אחד בו ההיכל הזה מרשה לעצמו מדה של פאר גלוי הוא מסת המבוא המרהיבה שמעמיד ברונובסקי בחזיתו. המסה הקצרה הזו היא מופת של כתיבה צלולה, משועשעת, עמוקה ורחבת יריעה. נושבת ממנה אותה רוח גדולה שיש בשירים שהיא מקדמת ולכן, עוד יותר מאשר בגלל תוכנה, היא המבוא המושלם אליהם.   

כמחווה של הערצה להיכל הזה ומתוך קידה עמוקה לבונה שלו, אני מביא כאן תמצית של תמצית, אנתולוגיה קטנה שבניתי מתוך האנתולוגיה המקורית. האנתולוגיה הזו חותכת את המקור לרוחב שני הצירים שלו, שירת יוון ושירת רומי, לטובת ציר תמטי חדש. לו היה ברונובסקי חי היום, אני מקווה שהיה מוצא את המעשה הזה ראוי, או לכל הפחות משעשע.

הקדמה

איביקוס – זה קורה שוב

זֶה קוֹרֶה שׁוּב: אָרוּס הֶעָנֹג
מַבִּיט בִּי מִתַּחַת לִשְׁמוּרוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת
וּבִכְשָׁפָיו הַמְּשֻׁנִּים מַטִּיל אוֹתִי
בְּרִשְׁתָּהּ הַבִּלְתִּי-נִמְנָע שֶׁל אַפְרוֹדִיטֶה.
אֲנִי פּוֹחֵד מִפְּנֵי כּוֹחוֹ, אֲנִי נִרְתָּע
כְּמוֹ סוּס מֵרוּצִים זָקֵן שֶׁעַל כָּרְחוֹ
חַיָּב לְהִתְחָרוֹת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ הַמְּהִירָה.

שלושה תפוחים

כְּמוֹ הַתַּפּוּחַ הַמָּתוֹק הַמַּבְהִיק בַּגֹּבַהּ הָעֵץ
גָּבֹהַּ הֲכִי גָּבֹהַּ שֶאוֹרֵי-הַפְּרִי שְׁכָחוּהוּ –
לֹא, לֹא שְׁכָחוּהוּ – לֹא הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיגוֹ.

אפלטון – תפוח

אֲנִי זוֹרֵק לָךְ תַּפּוּחַ וְאַתְּ, אִם אוֹתִי אַתְּ אוֹהֶבֶת,
תְּנִי לִי בַּעֲבוּרוֹ אֶת מַתְּנַת בְּתוּלַיִךְ;
אַךְ אִם תִּכָּזֵב תִּקְוָתִי וְשׁוֹנֶה הוּא כִּוּוּן מַחְשַׁבְתֵּךְ,
בְּכָל זֹאת קְחִי אוֹתוֹ – וְחִשְׁבִי מַה קָצָר תּוֹר הַיֹּפִי.

פטרוניוס – תפוחים זהובים

תַּפּוּחִים זְהֻבִּים אַתְּ שׁוֹלַחַת לִי, מַרְקִיָה מְתוּקָה,
אַתְּ שׁוֹלַחַת לִי עִמָּם מַתָּנָה שֶׁל עַרְמוֹן קוֹצָנִי.
כָּל אֵלֶּה יְקָרִים לִי מְאוֹד. אַךְ אִלּוּ בְּעַצְמֵךְ הוֹפַעַתְּ
כִּי אָז קִשַּׁטְתְּ בֶּאֱמֶת אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, נַעֲרָה.
יְכוֹלִים הָיוּ תַּפּוּחַיִךְ לִצְרֹב אֶת הַחֵךְ בְּטַעֲמָם
מִדְּבַשׁ הָיוּ מְתוּקִים אִלּוּ נִתְּנוּ מִיָּדֵךְ.
אַךְ אִם אַתְּ מְמָאֶנֶת לָבוֹא, הַיְּקָרָה עַד מְאוֹד,
צָרְפִי נְשִׁיקוֹת לַתַּפּוּחַ, אֶנְגֹּס בּוֹ אָז בְּחֶמְדָּה.

אפילוג

אוזוניוס – אל אשתי

אִשְׁתִּי, נִחְיֶה כְּפִי שֶׁחָיִינוּ, מַמְשִׁיכִים לְהִקָּרֵא
בַּשֵּׁמוֹת שֶׁבָּחַרְנוּ זֶה לְזוֹ בַּחֲדַר-כְּלוּלוֹתֵינוּ
אַל יָבוֹא יוֹם שֶׁבּוֹ תְּשַׁנֶּה אוֹתָנוּ הַזִּקְנָה
תָּמִיד אֶהְיֶה לָךְ נַעַר וְאַתְּ לִי תִּהְיִי נַעֲרָה
גַּם אִם תִּרְבֶּינָה שְׁנוֹתַי מִשְּׁנוֹתָיו שֶׁל נֶסְטוֹר הַשָּׂב
וְאַתְּ תִּתְחָרִי בִּשְׁנוֹתַיִךְ עִם אֵלּוּ שֶׁל סִיבִּילָה מִקּוּמַאי
אָנוּ כְּלָל לֹא נֵדַע מַהִי זִקְנָה בְּשֵׁלָה .
טוֹב לֵהָנוֹת מֵחָכְמַת-הַשָּׁנִים, אֵין זֶה נָאֶה לִמְנוֹתָן.
 

את הקרבות המכריעים של חיינו אנחנו מפסידים לא אחת מבלי שנטלנו בהם חלק, לעיתים אף מבלי שידענו כלל שהתקיימו. כעבור זמן, כבדרך אגב, הצצה מקרית בפניו של אדם החולף על פנינו ברחוב, קרע שיחה המגיע לאזנינו, מחשבה תועה במהלך קריאת ספר מגלים לנו, בדיעבד, את אסוננו. 

לומר בשירה דבר שניתן לאמרו גם שלא בשירה, זוהי גסות של הרוח.

אף פעם לא השתמשתי בפיירפוקס יותר מכמה רגעים. הוא היה חמוד ועטוף בהילת ה-"ככה עושים את זה נכון" אבל בשורה התחתונה לא הייתה הצדקה אמיתית לזנוח עבורו את האקספלורר שבו, כן-סטנדרטים-לא-סטנדרטים, כל האתרים נפתחים והכל עובד סביר בהחלט. אפילו התוספים למיניהם, שעליהם גאוותו של הפיירפוקס, הם בסופו של דבר לא יותר מטירחה. דפדפן הוא מזלג להעלות בעזרתו נתחים מן הרשת. אילו תוספים צריך מזלג? 

מסביב כולם חוגגים ורק אני באקספלורר. והתחילו המחשבות – אולי אני לא בסדר? אולי הבעיה אצלי? אולי אני פוחד מחידושים? אולי הזדקנתי?

ואז הגיע כרום.

• מהירות: יש משהו מדהים, פוקח עיניים, במהירות של כרום. אתה לוחץ עליו והוא פשוט נפתח. לא שתי שניות של בהייה בפס הריק המתמלא בתחתית המסך אלא מיד, עוד לפני שנדם הד הלחיצה על המקש. המהירות הזו גורמת לי לחשוב עד כמה התוכנות סביבי הלכו והסתבכו, הלכו והסתרבלו עם השנים. בכל פתיחה של כרום יש לכן גם טעם נוסטלגי מתוק. כמה פעמים ביום אני מוצא את עצמי סתם פותח אותו לרגע וסוגר, כמו ילד שמלטף צעצוע אהוב.
• עוד מהירות: יש פער מהירות עצום כל כך בטעינה של עמוד אינטרנט בין כרום לאקספלורר, שמרגע שחווית אותו, מרגע שהבנת שאפשר לעשות את זה כל כך הרבה יותר מהר, אין דרך חזרה.
• קפה: כרום הוא כמוני בחצי השעה הראשונה שאחרי קפה הבוקר.
• עמוד הבית: עוד לפני שהתחברת פיסית לרשת, אתה כבר עמוק בתוך הגלישה. כן, אפשר לכוונן את האקספלורר או הפיירפוקס להיפתח עם כמה טאבים קבועים, אבל חבל אפילו להתחיל ולתאר עד כמה זה פחות מהיר ונוח.
• טאבים: הבה נעשה ניסוי קטן. היכנסו לאקספלורר ופתחו שני טאבים. כעת נסו לסגור בקליק אחד את הטאב הלא פעיל. תנחומיי. כעת נסו אותו דבר בכרום, אין קל מזה – פשוט לוחצים והוא נסגר. למה?  כי מישהו שם מבין שזה לא "לא הגיוני" לסגור טאב לא פעיל בלי לעבור אליו קודם. מה שלא הגיוני זה לא להבין שכשאני גולש כל מה שנוח לי הוא הגיוני.
• עוד טאבים: ואם אנחנו כבר בעניין הזה – נסו לגרור טאב באקספלורר. אפשר? כן, אבל רק לרוחב, כדי להחליף מקום בינו לבין טאב אחר. למה אסור למעלה או למטה? טוב, כי זה לא הגיוני. אה.
  בכרום אפשר כמובן לגרור אותו לאן ואיך שרוצים. אם גוררים לרוחב הוא מחליף מקום עם הטאבים הקיימים, אם גוררים למעלה או למטה הוא הופך לחלון חדש – התנהגות הגיונית להפליא, אגב. פיירפוקס, משום מה, תקוע באיזה שלב מצחיק באמצע, אפשר לגרור טאב לרוחב ואפשר לגרור ולהפוך אותו לחלון חדש, אבל רק אם גוררים אותו בכיוון מטה, למעלה אסור. אה.
• סגירת חלון: נחשו מה עושה סגירת חלון הדפדפן בכרום? לא תאמינו – היא סוגרת את החלון. מה עושה סגירת חלון באקספלורר? מתחילה תהליך בירוקרטי: "האם אתה בטוח שאתה רוצה לסגור את כל הלשוניות הפתוחות"? כן, מה הפאניקה הגדולה, אני בטוח. מתחת לזה עוד אופציות: "האם בעתיד תרצה שלא נשאל אותך שוב את השאלה הזו?" לא יודע, עכשיו כבר הלחצתם אותי. אולי, אולי לא, עננה מתחשרת על פני, אני שוקע בחישובי כדאיות. בעולם של כרום אני כבר מזמן בפעילות הפרודוקטיבית הבאה.
• חניית ביניים: מי שיצר את כרום הבין שהוא מייצר את הכלי שהוא אולי הבסיסי ביותר במחשב של היום. בסיסי כמו משקפיים, כמו עיפרון כמו, כאמור, מזלג. בכלי בסיסי כל כך המחיר של כל הפרעה, ולו זעירה, הוא גבוה מאוד. כל בדל תשומת לב שמוקדש לכלי עצמו איננו מוקדש לביצוע הפעולה ולכן הוא בגדר הסחת דעת, כלומר כישלון של הכלי. לכן הרף שכלי כזה נמדד מולו הוא שלמות – כלומר שקיפות מוחלטת.
• יופי: שקיפות איננה עומדת בסתירה ליופי. הפרעה אסתטית היא הפרעה ככל הפרעה. כשאתה עובד עם כלי לא יפה, חלק מתשומת הלב מוסחת כל העת להפרעה האסתטית הזו. כשאתה עובד עם כלי שמתאמץ מדי להיות יפה, חלק מתשומת הלב מוסחת כל העת להתפעלות ממנו או בגלל בעיות שמישות שנוצרו בגלל המחיר הטכנולוגי שהיה צריך לשלם כדי שהכלי יהיה יפה (למשל איטיות). בשני המקרים היעילות של הכלי נפגעת. כרום נענה לסוג אחר של אסתטיקה. הוא יפה באופן שאיננו פוגע בשקיפות שלו אלא משלים אותה. היופי שלו לא רק שאיננו מפריע למשתמש אלא דוחף אותו בעדינות קדימה. נותן לו אותה סוג של רוח גבית שיש בלשבת לעבוד בחדר נקי ומסודר בו כל דבר מונח בדיוק היכן שאתה רוצה ואגרטל אחד, יפה ופורח, נגלה בזוית העין ממדף בפינה. כרום הוא היפה החדש.
• שורת הכתובת של הדפדפן: צריך להזין url? לא. למה להגביל? תקליד מה שנוח לך, כרום כבר יסתדר. מה שחשוב הוא שאתה רוצה להגיע לאנשהו. יש כאן הבנה שמבחינת שימוש, ההפרדה בין חיפוש אתר להזנת כתובת מדויקת היא מלאכותית, שתיהן דרכים להשיג את אותה מטרה – להגיע לאתר המבוקש. להצריך משתמש להפעיל שני אמצעים שונים כדי להגיע לאותה מטרה, כפי שקורה בפיירפוקס או באקספלורר, זה להעמיס עליו מגבלה טכנולוגית לא רלוונטית. בכרום הבינו את זה וטרחו להחביא את השונות הטנולוגית עמוק למטה, במקום שבו היא לא מטרידה את המשתמש וכלפי חוץ חשפו פעולה אחת פשוטה ויעילה.
• הורדת קבצים: מה כבר ביקשנו? להמשיך לעבוד בזמן שקובץ יורד ושייפתח ברגע שהוא מסיים. נשמע פשוט? נסו את זה בכרום ומיד אחר כך באקספלורר ובפיירפוקס להבין את ההבדל התהומי בין בינגו לבין כמעט.  
• חיפוש בדף הנוכחי: ctrl+f ויצאת לדרך. כולם, אפילו האקספלורר החדש, כבר עלו פחות או יותר על איך לעשות את זה נכון. אבל אפילו כאן יש בכרום את ההקפדה הקטנה הנוספת שהופכת אותו למושלם יותר: באקספלורר אם אתה רוצה להתחיל חיפוש חדש אתה חיב למחוק קודם את מילות החיפוש הקודם. מייגע. בכרום ופיירפוקס לחיצה נוספת על  ctrl+f והתחלת. בפיירפוקס אתה לא יכול לדעת כמה תוצאות יש לחיפוש, בכרום ובאקספלורר המספר מוצג לך מיד. שלושה כלים שונים, אותה משימה פשוטה. שניים מהם עושים אותה כמעט מושלם, כרום סוגר את כל הפרטים הקטנים עד הסוף. 
• עידכונים: בלי שתרגיש בכלל, כלומר בלי להפריע בכלל. לא הודעות של "אני עומד לעדכן, תחזיקו אותי", "הרגע עדכנתי, מאתחל מחדש", "מזל טוב, הרגע עדכנתי, הנה מה שאתה צריך לדעת": לא רוצה לשמוע. מה אני, פסיכולוג? אם אתה לא בטוח שהעדכון מוצלח אז אל תעדכן, אם אתה בטוח, אז אל תשאל. ואם עשית משהו שבאמת עוזר לי אני כבר אגלה אותו, אל חשש. אם לא, אל תבזבז לי את הזמן בלתאר אותו.

הערת סיום:
ויחד עם כל זה, את הפוסט הנ"ל אני כותב באקספלורר. מסך העריכה של רשימות לא עובד בכרום (גם לא בפיירפוקס, אגב). גם מערכת הניהול בעבודה שלי לא עובדת טוב בכרום, ויש בטח עוד אתרים. אבל למי אכפת? להפך, במקרים האלה נפעיל את העגלה האקספלוררית ואחר כך רק נהנה יותר מן השיבה לכביש המהיר. ככה זה כשאוהבים.