לעזאזל השיר, אני צריכה 180 שקל חדש
(דליה רביקוביץ)
אין בשורה הזאת גסות של הרוח, אלא צעקה קיומית על דבר המחסור החומרי שיודעים לא מעט מן העוסקים בתחומי הרוח. אני חושב כי צריך הרבה עדינות-נפש בכדי להנביע שורה כזאת, על אף האלימות לכאורה, הנבטת ממנה.
או למשל שורות רבות אצל חזי לסקלי שהן בלשון דיבור ממש, והיו יכולות להיות פרוזה ממש, לולא קיצר את שורותיהן, האמנם אין זו שירה, למשל:
אני שונא שירה
ויש לכך שלש
סיבות
הראשונה: איני יכול להניח את ראשי על כתפיה של השירה
השניה: השירה אינה יכולה להניח את ראשה על כתפי
השלישית: לשירה אין ראש או כנפים.
וישנה גם סיבה רביעית.
(סוטים יקרים, עמ' 19)
שנייתה של המלה שירה? העיסוק לכאורה בשירה? :מה עושה את השיר הזה לשירה?
הייתי יכול להביא עוד דוגמאות, אבל די בכך
כללית, אני מבין לחלוטין את המקום ממנו באים הדברים, אבל באשר אני מעדיף להתבונן בעולם ככלי רוחני, אני מעדיף שלא לקבוע מסמרות, ולהיוותר תמיד מופתע מגילויי רוח חדשים, גם אם הם שוברים כמה וכמה תקנונים וקונסטרוקציות שעצבתי/יצרתי ביני ובין עצמי.
שועי – אתה מתייחס להאם דברים נראים או נשמעים כמו שירה, אבל מה שחשוב הוא האם הם שירה או לא. דבר יכול להיות שירה ולהראות לא כשירה ולהיפך (מקרה נפוץ יותר).
"מי שם?" היא השורה שפותחת את "המלט". באתר שייקספיר ושות' דורי פרנס מוסיף עליה את ההערה הבאה:
"כל פתיחת המחזה מורכבת מן המלים הפשוטות והפרוזאיות ביותר. שום 'פיוט' גלוי לעין. כפי שהעיר ת. ס. אליוט, 'שייקספיר עבד זמן רב בתיאטרון, וכתב מספיק מחזות טובים, עד שיכול היה לכתוב שורות כמו אלה… אף משורר לא יתחיל לשלוט בכתיבת שורות שירה דרמטיות עד שיוכל לכתוב שורות אשר, כמו אלה ב'המלט', הן שקופות ממש'. שורות קצרות, חטופות, על רקע של פעימה תמידית, שלאט לאט מתארגנות לשורות שירה."
אם כי לא מן העניין לענייננו כאן, אני חושב.
האבחנה שאתה מביא היא על הציר הסגנוני,מה שאני מכוון אליו הוא הציר של העדר/קיום היסוד השירי, בלי קשר לאיך הוא מבוטא סגנונית
ובכן, ההבדלים בין מה שהוא שירה ובין מה שאינו
תלויים לדעתי בטעמו האישי של הקורא/ת ובהבחנותיו על אודות השירה. קשה מאוד לקבוע בכך מסמרות. לטעמי, טוב שכך הוא.
השאלה: מהי שירה? דומה בעיניי לחוסר האפשרות להשיב על השאלה: מהי הרוח האנושית ומהם גדריה
מסכים אתך בהחלט. זו אמירה שצריך לחוש ולא לתפוס בשכל, ומכאן הבעיה. לכל אדם יש אלמנטים הניתפשים בעיניו כ"טהורים" יותר. אצלך, ואני מסכים, שירה היא אחד מהם. לטעמי גם להשיג באחימות את מה שניתן להשיג במילים, באקדח את שניתן לבצע בסכין ובפלסטיק את מה שניתן לייצר בעץ.
ד"ש לאורית
אלכס בן-ארי 
מה העניינים,אחי?
נחת עליך איזה הנג-אובר?
אהבתיאהבתי
לעזאזל השיר, אני צריכה 180 שקל חדש
(דליה רביקוביץ)
אין בשורה הזאת גסות של הרוח, אלא צעקה קיומית על דבר המחסור החומרי שיודעים לא מעט מן העוסקים בתחומי הרוח. אני חושב כי צריך הרבה עדינות-נפש בכדי להנביע שורה כזאת, על אף האלימות לכאורה, הנבטת ממנה.
או למשל שורות רבות אצל חזי לסקלי שהן בלשון דיבור ממש, והיו יכולות להיות פרוזה ממש, לולא קיצר את שורותיהן, האמנם אין זו שירה, למשל:
אני שונא שירה
ויש לכך שלש
סיבות
הראשונה: איני יכול להניח את ראשי על כתפיה של השירה
השניה: השירה אינה יכולה להניח את ראשה על כתפי
השלישית: לשירה אין ראש או כנפים.
וישנה גם סיבה רביעית.
(סוטים יקרים, עמ' 19)
שנייתה של המלה שירה? העיסוק לכאורה בשירה? :מה עושה את השיר הזה לשירה?
הייתי יכול להביא עוד דוגמאות, אבל די בכך
כללית, אני מבין לחלוטין את המקום ממנו באים הדברים, אבל באשר אני מעדיף להתבונן בעולם ככלי רוחני, אני מעדיף שלא לקבוע מסמרות, ולהיוותר תמיד מופתע מגילויי רוח חדשים, גם אם הם שוברים כמה וכמה תקנונים וקונסטרוקציות שעצבתי/יצרתי ביני ובין עצמי.
אהבתיאהבתי
שועי, נראה שלא הבנת את דבריו של מר בן ארי, לא הבנת אותם בכלל
אהבתיאהבתי
האם תוכל להסביר לי איך הבנת את דבריו של אלכס? (וכמובן, נמתין לתגובתו)
אהבתיאהבתי
לומר בפוסט דבר שניתן לאמרו כבר בכותרת הפוסט, זו גסותו של הנפוח
אהבתיאהבתי
ואני דווקא מסכימה. כלומר, זה פסוק ששולל את עצמו: אם זוהי שירה, היא בהכרח אומרת משהו שאי אפשר אחרת
אהבתיאהבתי
ואני דווקא מסכימה. כלומר, זה פסוק ששולל את עצמו: אם זוהי שירה, היא בהכרח אומרת משהו שאי אפשר אחרת
אהבתיאהבתי
מה שזה באמת זה משפט הייקו ובעצם שירת הייקו צרופה.
"
לומר בשירה דבר שניתן לאמרו גם שלא בשירה זוהי גסות- של- הרוח"
אבל לומר דבר שניתן לאמרו גם בלי שירה, שמישהו קבע שזו שירה, זוהי בכלל גסות רוח לשמה.
אז מהי שירה?
יש הטוענים שהיא ניתנה ליחידי סגולה … לכמה בודדים…
אהבתיאהבתי
שועי – אתה מתייחס להאם דברים נראים או נשמעים כמו שירה, אבל מה שחשוב הוא האם הם שירה או לא. דבר יכול להיות שירה ולהראות לא כשירה ולהיפך (מקרה נפוץ יותר).
אהבתיאהבתי
"מי שם?" היא השורה שפותחת את "המלט". באתר שייקספיר ושות' דורי פרנס מוסיף עליה את ההערה הבאה:
"כל פתיחת המחזה מורכבת מן המלים הפשוטות והפרוזאיות ביותר. שום 'פיוט' גלוי לעין. כפי שהעיר ת. ס. אליוט, 'שייקספיר עבד זמן רב בתיאטרון, וכתב מספיק מחזות טובים, עד שיכול היה לכתוב שורות כמו אלה… אף משורר לא יתחיל לשלוט בכתיבת שורות שירה דרמטיות עד שיוכל לכתוב שורות אשר, כמו אלה ב'המלט', הן שקופות ממש'. שורות קצרות, חטופות, על רקע של פעימה תמידית, שלאט לאט מתארגנות לשורות שירה."
http://www.shakespeare.co.il/play.php?play=hamlet&text=47
אהבתיאהבתי
אם כי לא מן העניין לענייננו כאן, אני חושב.
האבחנה שאתה מביא היא על הציר הסגנוני,מה שאני מכוון אליו הוא הציר של העדר/קיום היסוד השירי, בלי קשר לאיך הוא מבוטא סגנונית
אהבתיאהבתי
ובכן, ההבדלים בין מה שהוא שירה ובין מה שאינו
תלויים לדעתי בטעמו האישי של הקורא/ת ובהבחנותיו על אודות השירה. קשה מאוד לקבוע בכך מסמרות. לטעמי, טוב שכך הוא.
השאלה: מהי שירה? דומה בעיניי לחוסר האפשרות להשיב על השאלה: מהי הרוח האנושית ומהם גדריה
אהבתיאהבתי
כל 100 קומות הן גורד שחקים
לא כל 3 שורות הן הייקועקס
אהבתיאהבתי
מסכים אתך בהחלט. זו אמירה שצריך לחוש ולא לתפוס בשכל, ומכאן הבעיה. לכל אדם יש אלמנטים הניתפשים בעיניו כ"טהורים" יותר. אצלך, ואני מסכים, שירה היא אחד מהם. לטעמי גם להשיג באחימות את מה שניתן להשיג במילים, באקדח את שניתן לבצע בסכין ובפלסטיק את מה שניתן לייצר בעץ.
ד"ש לאורית
אהבתיאהבתי