מדובר בהייקו שהוא לא רק תמונה, אלא יותר תמונה שמלווה בהרגשה. אני אישית מאוד מתחבר לעימות בין הצורך להתפעל מהנוף הטבעי אל מול הרושם האדיר שמשאיר הטרקטור. אולי צריך להיזכר בימים בקיבוץ בכדי לאתר את ההרגשה הזו.
בהייקו המסורתי מקובל למדי להוסיף לצד הטקסט כמה מילים על נסיבות כתיבתו. נראה לי שלאור התגובות כדאי לי במקרה הזה לאמץ את הנוהג.
לפני שנים, נדמה לי שזה היה מעט אחרי השחרור, ישבתי, מנומנם ומבולבל מאינספור האפשרויות של החיים,באוטובוס שנסע צפונה. לאחר אחד העיקולים התיישרה הדרך ומימיני ראיתי שרשרת הרים גבוהים. למטה, לאורכה, נסע טרקטור בשדה. ההרים נראו כמעט זהים זה לזה. כמו תנועה רצופה שכל אחד משלביה הוקפא. אז כתבתי את השורות האלה.
אולי מה שכתבתי כאן יוכל לעזור לחדד את התמונה. משם יכולות לעלות בקוראים תחושות מתחושות שונות, כפי שהחל למשל לתאר נמרוד.
לפני ההסבר, חשבתי שהטרקטור מתחרה על הקשב של הצופה.
האם ציפית שמישהו יבין את השיר "כמו שהתכוון המשורר" ללא ההסבר?
(אני מקווה ששנינו מסכימים כי "מה שהתכוון המשורר" הוא אובייקט קיים ובעל ערך קריטי בשיר. אם לא, לך לבית הכלא. אינך מקבל 200 ל"י אם אתה עובר בדרכך ב"דרך צלחה".)
באופן כללי נראה לי שלא להבין שיר מיד, בין אם "כמו שהתכוון המשורר" ובין אם בצורה אחרת, זה דבר חיובי בעיקרו. ברגע שיש תחושה של "הבנתי" לגבי טקסט נשמע קול של מגירה נטרקת ומשהו חשוב נקטע.
באשר לסוגיית ערכו של "מה התכוון המשורר", נראה לי ששנינו באותו אזור, אם כי זה שווה דיבור בהזדמנות.
אצלי במונופול, אגב, מתחילים כשכל הבתים והמלונות ברשותך ובכל סיבוב מאבדים עוד ועוד. ב"דרך צלחה" תורמים 200 ל"י. מנצח זה שמסיים את המשחק חסר-כל.
רציתי למחות על ההמתנה הארוכה בין בין טקסט לטקסט.
מקווה שהמחאה תתקבל כמחמאה. אחרי הכל רק מ' קטנה מפרידה ביניהן.
ועשרות קליקים של בדיקה יומית לראות האם נפל דבר (הייקו) או הגיג אחר.
הייקו כמו כל צורת כתיבה / אמנות/ חוקים ונורמות נועדו כדי להשבר..
כלומר, לי היה ברור מההתחלה שמדובר על הייקו מודרני. ללא מחויבות מלאה לכללי הכתיבה הצורניים של הייקו אלא בעיקר לרוח של כתיבה מסוג זה.
האמת שחדשת לי על הנוהג לספר על ההקשר של כתיבת ההייקו. במקרה שלך השיר הזה באמת נתרמתי רבות מהרקע.
אגב, גם אני מוציאה בקרוב ספר בכרמל.
נחמד להכיר עוד מהמתארחים האכסניה של ההוצאה הזו.
אלכס בן-ארי 
באמת ניסיתי.
אהבתיאהבתי
שגם הטרקטור די מבולבל.
אהבתיאהבתי
מה יש לא להבין?
הייקו זה תמונה , לפעמים אלגורית.
הצורך "להבין" הוא המגבלה.
אהבתיאהבתי
נוֹף עָצַר נשִׁימָה
לֹא מֵבִין
טִרטוּר מָנוֹעַ
אהבתיאהבתי
על אף שההייקו מציג תמונה
יש לו חוקים מסוימים.
אהבתיאהבתי
ומהם בדיוק מר אבוטבול היקר?
מלבד ציון עונת השנה ושמירה על רוח זן-בודהיזם?
ויעל לעומת זאת נתנה דוגמה מצויינת לכתיבה שכלל לא שומרת על הרוח הזו.
אהבתיאהבתי
מדובר בהייקו שהוא לא רק תמונה, אלא יותר תמונה שמלווה בהרגשה. אני אישית מאוד מתחבר לעימות בין הצורך להתפעל מהנוף הטבעי אל מול הרושם האדיר שמשאיר הטרקטור. אולי צריך להיזכר בימים בקיבוץ בכדי לאתר את ההרגשה הזו.
אהבתיאהבתי
בהייקו המסורתי מקובל למדי להוסיף לצד הטקסט כמה מילים על נסיבות כתיבתו. נראה לי שלאור התגובות כדאי לי במקרה הזה לאמץ את הנוהג.
לפני שנים, נדמה לי שזה היה מעט אחרי השחרור, ישבתי, מנומנם ומבולבל מאינספור האפשרויות של החיים,באוטובוס שנסע צפונה. לאחר אחד העיקולים התיישרה הדרך ומימיני ראיתי שרשרת הרים גבוהים. למטה, לאורכה, נסע טרקטור בשדה. ההרים נראו כמעט זהים זה לזה. כמו תנועה רצופה שכל אחד משלביה הוקפא. אז כתבתי את השורות האלה.
אולי מה שכתבתי כאן יוכל לעזור לחדד את התמונה. משם יכולות לעלות בקוראים תחושות מתחושות שונות, כפי שהחל למשל לתאר נמרוד.
אהבתיאהבתי
הפעם השלישית שאני מנסה לשלוח את התגובה הנ"ל, מקווה שהפעם זה יעבוד.
מה שרציתי לומר – תודה לך אלכס, זה עזר לי לראות.
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
כן, אלקס, ויפה מאד, אך לא הייקו
ברגע שהוספת את המילה מתחרה זה הפסיק להיות
האנשה של עצמים דוממים מנוגדת לגמרי לרוח ההייקו
אהבתיאהבתי
לבד –
עומד בתוך הפריחה
הברוש
[באשו]
אהבתיאהבתי
לפני ההסבר, חשבתי שהטרקטור מתחרה על הקשב של הצופה.
האם ציפית שמישהו יבין את השיר "כמו שהתכוון המשורר" ללא ההסבר?
(אני מקווה ששנינו מסכימים כי "מה שהתכוון המשורר" הוא אובייקט קיים ובעל ערך קריטי בשיר. אם לא, לך לבית הכלא. אינך מקבל 200 ל"י אם אתה עובר בדרכך ב"דרך צלחה".)
אהבתיאהבתי
אז מה, אלכס?
לבד זו מילה אובייקטיבית ללא שום האנשה
כל דבר יכול להיות לבד
כנ"ל לגבי עומד שפשוט מתאר מצב פיסי בניגוד לשוכב וכדומה
כל זה מתוך הנחה שהתכוונת לחלוק על הערתי לגבי האנשה
אהבתיאהבתי
באופן כללי נראה לי שלא להבין שיר מיד, בין אם "כמו שהתכוון המשורר" ובין אם בצורה אחרת, זה דבר חיובי בעיקרו. ברגע שיש תחושה של "הבנתי" לגבי טקסט נשמע קול של מגירה נטרקת ומשהו חשוב נקטע.
באשר לסוגיית ערכו של "מה התכוון המשורר", נראה לי ששנינו באותו אזור, אם כי זה שווה דיבור בהזדמנות.
אצלי במונופול, אגב, מתחילים כשכל הבתים והמלונות ברשותך ובכל סיבוב מאבדים עוד ועוד. ב"דרך צלחה" תורמים 200 ל"י. מנצח זה שמסיים את המשחק חסר-כל.
אהבתיאהבתי
הלילה ארוך –
קול המים מספר
את מחשבותיי
[באשו]
פעמון נמוג
ניחוח הפריחה פועם
בשעת ערביים.
[לא זוכר מי]
לא בשביל להתנגח אני מביא עוד דוגמאות, פשוט לא ברור לי מדוע אתה מניח שיש מגבלה כזו ומה ערכה. אם תרצה להסביר, בשמחה.
אהבתיאהבתי
רציתי למחות על ההמתנה הארוכה בין בין טקסט לטקסט.
מקווה שהמחאה תתקבל כמחמאה. אחרי הכל רק מ' קטנה מפרידה ביניהן.
ועשרות קליקים של בדיקה יומית לראות האם נפל דבר (הייקו) או הגיג אחר.
אהבתיאהבתי
האם תגובות נספרות, אגב, כטקסטים? זה יכול לשנות את כל הממוצעים…
את מהדהדת מחאה פנימית שלי כלפי עצמי: הייתי באמת רוצה לכתוב יותר. המצב הנוכחי הוא שילוב בין זמן מוגבל מדי לבין העובדה שאני קשה כתיבה.
ובעניין הקליקים, ישנו הפתרון של רשימת הדיוור (צד ימין למעלה, קצת מתחת לתמונה), הלא כן?
אהבתיאהבתי
הלילה ארוך –
קול המים מספר
את מחשבותיי
[באשו]
— כדאי לראות מה היה כתוב במקור
פעמון נמוג
ניחוח הפריחה פועם
בשעת ערביים.
[לא זוכר מי]
נמוג ופועם הם פעלים אובייקטיביים – אין פה שום האנשה
מה לעשות – הייקו מתאר מציאות פיסית, ועצמים דוממים אינם אנשים בעלי רגשות
אהבתיאהבתי
הייקו כמו כל צורת כתיבה / אמנות/ חוקים ונורמות נועדו כדי להשבר..
כלומר, לי היה ברור מההתחלה שמדובר על הייקו מודרני. ללא מחויבות מלאה לכללי הכתיבה הצורניים של הייקו אלא בעיקר לרוח של כתיבה מסוג זה.
האמת שחדשת לי על הנוהג לספר על ההקשר של כתיבת ההייקו. במקרה שלך השיר הזה באמת נתרמתי רבות מהרקע.
אגב, גם אני מוציאה בקרוב ספר בכרמל.
נחמד להכיר עוד מהמתארחים האכסניה של ההוצאה הזו.
אהבתיאהבתי
מצפה בסקרנות ליציאת הספר. בשעה טובה.
הנוהג של כתיבה אודות ההקשר של כתיבת הייקו נקרא, אגב, האיבון.
אהבתיאהבתי