אתמול נתקע לי האוטו. לא מניע. מכאן והלאה השתלשלות העניינים הרגילה – ביטוח גרירה, המתנה, מוסך. כמה פעמים עשיתי את המסלול הזה בחיי ? עשרים, שלושים אולי יותר, ותמיד הוא מלווה באותה מצוקה שמקורה בבורות העמוקה שלי בכל מה שנוגע למה שקורה מתחת למכסה המנוע. לא בכל יום יוצא לאדם להיות בסיטואציה שהוא בור גמור בה מחד אבל חיב לפעול בתוכה באופן אקטיבי מאידך. פתאום מתגלה, כל פעם מחדש, קשת התחושות שהבורות מייצרת – רגש נחיתות, התאמצות נפשית, ייאוש, אלימות, חשד, פאראנויה. זה נשמע אולי מוגזם אבל זה לגמרי לא. הכל שם. לא בעוצמות הרסניות, אבל מספיק כדי לראות איך כל המנגנון עובד.
והנה בפעם הזאת קרה נס קטן. הבחור שהגיע להניע לי את המכונית התחיל עם כל השאלות הרגילות, שמבחינתו הן טריוויאליות (יש סטארטר ? מגיע דלק למנוע ? הרצועה של האלטרנטור ?) ולי אין לי שמץ של מושג מה לענות עליהן, אבל איכשהו במקום להתדרדר במדרון המוכר התחלנו פשוט לדבר על זה. כלומר על הבורות. סיכמנו, בין היתר, שהכי טוב יהיה להכניס שיעורי חובה של מכונאות בסיסית לתכנית הלימודים בכיתות י"א-י"ב אבל עד אז, היות והוא איש עם תשוקת מנועים ואני איש עם תשוקה להחלץ מבורותי עלתה הקומבינציה הבאה:
נארגן קבוצה קטנה של אנשים שתגיע אליו לחצר במושב, כל אחד עם האוטו הפרטי שלו, נפתח שני שולחנות ארוכים, אחד עם אוכל ואחד עם כלי עבודה ונעשה סדנא מעשית של טיפול מכונאי נמרץ.
אג'נדה ראשונית אפשרית:
- עולמה הקסום של ההצתה – למפות אחת ולתמיד מה שרשרת הארועים שמתרחשת בהצתה, איפה נמצאים הרכיבים הרלוונטיים, מה התקלות האפשריות ומהי סדרת הבדיקות הפשוטה המאפשרת לאתר ולתקן אותן לבד.
- תקלות ברות תיקון עצמי – מה ריאלי לתקן לבד, איך מתקנים, מה חלקי החילוף וכלי העבודה שכדאי להחזיק ברכב וכו'.
התוכנית, כמובן, פתוחה לחלוטין לשינויים לפי צרכי הקבוצה. מעבר לזה בכל פגישה, בזמן העבודה המעשית, כל אחד יוכל גם להקדיש זמן עם המכונאי לברור עניינים ספציפיים שקשורים למכונית שלו. לא גדול ?
מי שרוצה להצטרף מאוד מאוד מוזמן/נת. פשוט לכתוב לי.
אלכס בן-ארי 