הערה מעשית קצרה על קפה

קפה איננו מפיג עייפות, קפה מייצר ערנות. זה איננו שעשוע סמנטי אלא הבחנה מעשית מאוד. נובע ממנה, למשל, שאנשים עייפים לא צריכים לשתות קפה. וגם אנשים ערניים לא.

כוס קפה מעוררת באדם עיף גל של ערנות. הערנות הזו מתקיימת במקביל לעייפות הגדולה וכעת מתחיל הגלגל. גל הערנות מניע לפעולה, גל העייפות מתנגד לה. החיכוך בין שתי התנועות המנוגדות הללו מתיש את הגוף והנפש יותר ויותר. גרוע מזה: בגלל הערנות, כבר לא ניתן להתחרט ולהפיג את העייפות באמצעות מנוחה. הגלגל נמשך עד שהערנות המלאכותית מתפוגגת והגוף קורס, מותש משאי-פעם נועד להיות.

לשתות קפה כשאתה ערני, גם זו טעות. גל הערנות שמביא אתו הקפה מצטבר על גבי הערנות הטבעית ודוחף אותה מעבר לסף הקיבולת של הגוף והנפש. העודף הופך לעצבנות, לעשיית-יתר, לחוסר מיקוד. גם במקרה הזה אין הרבה מה לעשות. רק להמתין עד שהשפעת הסם תעבור.

מתי כן לשתות קפה? בטווח המדויק שבו העייפות קלה דיה. אז גל הערנות של הקפה גדול מספיק כדי להטביע את העייפות כליל ואיננו מספיק גדול להביא לכדי ערנות יתר. מכאן כוחו של מוסד "קפה הבוקר". הבוקר הוא מחד הזמן שבו אנחנו בשיא ערנותנו ומאידך, היות ובדרך כלל אנחנו ישנים פחות ממה שנחוץ לנו, הערנות הזה מהולה בעייפות קלה. המרווח הזה הוא הרגע של הקפה.