עשה עמנו צדקה וחסד – עוד הערה קצרה בעניין 'אבינו מלכנו'

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים, עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהוֹשִׁיעֵנוּ.

כתבתי כאן כבר לפני כמה שנים מחשבות על הפסוק הזה מתוך הפיוט "אבינו מלכנו". הערב, בדרך חזרה הביתה במוצאי החג, חשבתי על חלקו השני של הפסוק ובעיקר על הצרוף "עשה עמנו צדקה וחסד". עד היום קראתי אותו תמיד כפשוטו. בקריאה כזו "עשה עמנו" משמעו "עשה עבורנו". הערב קראתי אותו אחרת: "עשה יחד עימנו".

זו קריאה שמשנה מאוד את טיב הבקשה ואת היחסים אדם-אל. "עשה יחד עימנו" משמעו שאיננו מחכים או מצפים שיעשו עבורנו. איננו חסרי אונים, איננו תלויים. אנחנו עושים. כל מה שאנחנו מבקשים הוא לשכלל את יכולתנו על ידי עשייה משותפת עם מי שיודע לעשות טוב מאיתנו. איננו הילדון התובע את צרכיו אלא האיש הצעיר המבקש להיות שוליה.

אולי עם השנים אני מתבגר.