להפתעתי הרבה עושה רושם שעלי לומר זאת במפורש: תמונות חלונות הראווה של סטימצקי המפוצצים בעותקים של ספרי שהעליתי כאן בפוסט הקודם הן עבודות פוטושופ מיומנות של חבריי דורון חובב ואילנה זיידמן (שגם עיצבה את כריכת הספר). העובדה שקיומן התקבל על ידי הקוראים (לפחות אלא מביניהם שבחרו להגיב) בטבעיות רבה כל כך מעוררת בי זנבות רבים של מחשבה המתנפצים כולם אל קיר גבוה של תמיהה: כיצד להבין זאת?
אלכס בן-ארי 
אוי ואבוי לנו ממשוררים כמוך.
אהבתיאהבתי
מה קרה? מתקשים להתמודד עם קצת אירוניה? אני חושבת שזה היה תרגיל מבריק של להראות איך המצב יכול להיראות אחרת, וגם את הפנטזיה של המשורר. דווקא הרצינות שבה אנשים הגיבו מראה הרבה. וגם זה שלא הגיבו על ההבהרה מראה איך התנפצה האשליה המשמחת.
אהבתיאהבתי
בתור אחת שלא מאמינה לכל מה שהיא קוראת באינטרנט, אני בוחרת לא להאמין להבהרה. סתם הצטנעות זולה. אלכס, לא מתאים לך (אם אתה באמת קיים ולא סתם דמות אינטרנט שאיזה ילדה משועממת בת תשע וחצי המציאה), מזמן לא הייתי בארץ אבל אני עדיין מזהה חלון ראווה של סטימצקי. טוב מראה עיניים וכו'. אני מייד הולכת להשקיע במניות של הספר, וממליצה לך, יקירי, להתחיל לעבוד על "עוד ימים סמויים", ספר ההמשך.
אהבתיאהבתי
מילי צודקת, אני מתנצל בפני הקוראים על ההטעיה הכפולה. חלון הוא חלון הוא חלון.
"ימים סמויים 2 – שובו של הדג" נמצא בכתובים בימים אלה.
אהבתיאהבתי
ולאלה – תודה על התגובה. נעים להיות מובן ומוגן 🙂
אהבתיאהבתי
אתה לא מוגן מכלום, אתה כותב בור, חקיין, ברמת דשא, פתטיות ושעמום כיסססחס
אהבתיאהבתי
אבל מה שאתה כותב זו שירה!
באמת לעולם לא אבין את השיעמום ועליבות הנפש של אנשים המקדישים מזמנם וממרצם כדי לקרוא דברים שלא מוצאים חן בעיניהם, ולכתוב דברי גנאי.
כשאני פוגשת באתר שאינו מוצא חן בעיני, אני הולכת לקרוא משהו אחר. אפשר לחשוב שכל בלוג הוא הערוץ הראשון לפני שהיו עוד ערוצים.
יש לזה איזה הסבר? לדעתי זו תופעה שמצריכה מחקר פסיכולוגי. צח, אם אשלח לך שאלון תענה לי על מספר שאלות? זה לטובת כלל קהילת הטרולים, אולי פשוט אנחנו לא מבינים אותכם….
אהבתיאהבתי