"…יש להצביע בהקשר זה קודם כל על התקבולת הרמוזה בקו עדין מאוד בין המוטיב הטבעי-מיתולוגי של מחזור החיים המתחדש עם בוא האביב לבין המוטיב ההיסטורי-סיפורי של יציאת מצרים. אין כאן אלא השאלה פיוטית, אבל השאלה זו מגוונת את החג ומגיהה מתוכו חן רב. סיפור האביב הוא סיפור הזרעים שנטמנו באדמה, התפוררו ואבדו בה לכאורה, והנה לפתע הם בוקעים ויוצאים מתוכה בעוצמת חיים אדירה. מכל גרעין וגרעין יבשילו בבוא העת גרעינים הרבה. סיפור יציאת מצרם הוא סיפור "מתי המעט", בני יעקב, שירדו מצרימה, נשתעבדו בה וכמעט אבדו בתוכה. אבל "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ." בבוא עת אביב הם פורצים ובוקעים ויוצאים אל החרות. "
(ספר מחזור הזמנים, הוצ' עם עובד, 1984, עמ' 143)
אלכס בן-ארי 