שוטף

שלוש שנים למותה של אלישבע גרינבאום

פִּתְאוֹם חָשַׁבְתִּי:
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה הָלְכָה אֱלִישֶׁבַע.
בַּבַּיִת הַזֶּה, לְיַד פִּנַּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אָהֲבָה
וְהָאִשָּׁה בָּרַמְזוֹר, עִם הַבָּעַת הַפָּנִים האַצָה וְהַשֵּׂעָר הַמִּתְגַּלְגֵּל –
כָּךְ הָיְתָה נִרְאֵית אוּלַי בַּצָּהֳרַיִם הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה
לוּ הָיְתָה עוֹד.
 
מַחְשָׁבָה פְּשׁוּטָה כָּל כָּךְ. פִּתְאוֹמִית
כְּאַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
         
עוד אַנְקוֹר.                             
                                                  אַנְקוֹר     
             אַנְקוֹר                                                                
                   אַנְקוֹר                                              
    אַנְקוֹר                                                                         
      אַנְקוֹר     אַנְקוֹר                  
             אַנְקוֹר                                          
אַנְקוֹר.       
                                        אַנְקוֹר
 

Standard

4 thoughts on “שלוש שנים למותה של אלישבע גרינבאום

  1. נמרוד says:

    בעקבותיך, התחלתי לקרוא את שיריה. במבט מהאוויר אפשר לראות שורות שמצטברות והולכות עד שאי אפשר כמעט עוד להכיל את כל הרגש שמתעורר.
    או במילים אחרות, זו כתיבה שגורמת לי להצטער שאני לא משורר.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s