שלוש שנים למותה של אלישבע גרינבאום

פִּתְאוֹם חָשַׁבְתִּי:
בָּרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה הָלְכָה אֱלִישֶׁבַע.
בַּבַּיִת הַזֶּה, לְיַד פִּנַּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אָהֲבָה
וְהָאִשָּׁה בָּרַמְזוֹר, עִם הַבָּעַת הַפָּנִים האַצָה וְהַשֵּׂעָר הַמִּתְגַּלְגֵּל –
כָּךְ הָיְתָה נִרְאֵית אוּלַי בַּצָּהֳרַיִם הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה
לוּ הָיְתָה עוֹד.
 
מַחְשָׁבָה פְּשׁוּטָה כָּל כָּךְ. פִּתְאוֹמִית
כְּאַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
                                   אַנְקוֹר.
אַנְקוֹר.
         
עוד אַנְקוֹר.                             
                                                  אַנְקוֹר     
             אַנְקוֹר                                                                
                   אַנְקוֹר                                              
    אַנְקוֹר                                                                         
      אַנְקוֹר     אַנְקוֹר                  
             אַנְקוֹר                                          
אַנְקוֹר.       
                                        אַנְקוֹר
 

4 תגובות בנושא “שלוש שנים למותה של אלישבע גרינבאום

  1. בעקבותיך, התחלתי לקרוא את שיריה. במבט מהאוויר אפשר לראות שורות שמצטברות והולכות עד שאי אפשר כמעט עוד להכיל את כל הרגש שמתעורר.
    או במילים אחרות, זו כתיבה שגורמת לי להצטער שאני לא משורר.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s