חידת שירה

בתוך 154 הסונטים של שייקספיר ישנה חטיבה של 26 סונטים (127-152) הידועה בתור "הסונטות לגברת השחורה". כולן מופנות לגברת כלשהי, שחורת עיניים ושחורת שער וככל הנראה גם בעלת עור כהה, שכלפיה יש לכותב תערובת עזה של רגשות משיכה, זעם, ייאוש, התמכרות, לעג והערצה המסתחררים כולם בעוצמה ובחן בלתי רגילים בטקסטים הללו.

האהבה לטקסט כלשהו מולידה לא אחת את התשוקה לתרגמו. במקרה שלפנינו, לעומת זאת, הולידה המשיכה לחטיבת הסונטים הזו (שהפכה עבורי כשלעצמה בשלב מסוים למעין 'גברת שחורה' ) תשוקה הפוכה – לתרגם אל תוכה, כלומר להשתמש בה כשפת/סוגת יעד.
הטקסט הבא הוא לפיכך נסיון לקחת טקסט עברי ידוע מאוד ולתרגם אותו כסונט לגברת השחורה.

בין המזהים נכונה יוגרל קופלט.

Fairer than spring’s fairest, clearest day,
Unyielding memory of thy figure shines.
As divine presence breaks through a dark clouds array,
And to its light the eye confines.
Why dost I pine within and suffer so,
To tell the longing fever of my love?
I urge my words yet stubborn, they won’t go
As time creeps on, leaving nothing to be spoken of.
Dark, drudging days award my wake
With barren fields of thine things past.
Haste back, my music, to relieve this ache
That none can mute, nor I outlast.
   Amongst thy voids you flower in this garden of my doom,
   Your sweet fragrance the eternal evidence of my mortal bloom.         

(מתוך הספר "שייקספיר", אסופת יצירות של יוצרים שונים בעקבות טקסטים שייקספיריים, הרואה אור בימים אלה בהוצאה החדשה 'אורות הכרך')