אחד הדברים היפים ב-"רוקי בלבואה" הוא מידת הזהות הגדולה בין הסרט לבין מעשה עשיית הסרט. מי היה מוכן הרי, לפני שהסרט הזה הפך לעובדה מוגמרת, להתייחס ברצינות לרעיון שסטאלון בן השישים יחזור לעוד המשכון אחד בסדרה הזו? מי היה מוכן לתת לו בלב שלם את הסיכוי הזה בלי לגחך? וכמו רוקי בסרט, שאיש אינו מאמין ביכולתו לחזור לעוד קרב אחד אחרון מול האלוף הצעיר והבלתי מנוצח, כך גם סטאלון קם ועושה את הסרט הזה.
בתחילתה של הסצנה המרכזית בסרט, הקרב בין רוקי לאלוף מייסון דיקסון, יש שוט מלמעלה של האולם הענק בלאס וגאס מלא באלפי צופים. אולם הקולנוע הופך ברגע הזה להמשכו של האולם ההוא בוגאס. כאן וגם כאן התקבצו המונים מתוך סקרנות, או חמלה, או שעשוע, לצפות במתאגרף קשיש נרמס בידי צעיר דורסני; לחזות במאמץ קולנועי אחרון של מי שמוסכם על הכל שאבד עליו הקלח לשרוד עוד כמה רגעים בזירה הקולנועית שהביאה לו תהילה וכאן וגם כאן רוקי, כלומר סטאלון, מנצח.
מהי המקבילה בעולם שמחוץ לסרט לאלוף העולם השרירי, הבלתי מנוצח, המהיר כברק, מולו עומד רוקי בלבואה? אולי זוהי התפיסה של סדרת רוקי כ-"אמנות נחותה", כזו שאיננה ראויה להתיחסות "רצינית". תפיסה שבדמותו של מבקר כזה ואחר ושלישי ושלוש מאות מנחיתה כבר שלושה עשורים מכות רבות מספור, מחוכמות, מעודנות ומתנשאות להפליא על העשייה הקולנועית של סטאלון (שכתב וביים את הסרט הזה, כמו את קודמיו) ושמוסכמת גם על צופיה האדוקים ביותר.
יש סצנת מפתח שחוזרת על עצמה לאורך הסדרה הזו: מסיבת העיתונאים שלפני הקרב הגדול, בה סופג רוקי קיתונות של לעג וזלזול מן התקשורת ומיריבו לעתיד. ההתנשאות כלפי סרטי הסדרה היא שיקוף של הסצנה הזו במציאות. הקרב, שבא מיד אחר כך, הוא המאמץ הממושך והמיוסר של רוקי לקנות לעצמו את המקום שממנו הוקא באותה מסיבת עיתונאים – מאמץ שמגיע לשיאו המוצלח בסיבוב האחרון של הקרב.
הסרט הזה, הששי בסדרה, הוא במובן זה הסיבוב האחרון בקרב ההתקבלות המתמשך כבר שלושה עשורים בין הסדרה הזו לבין צופיה, וכמיטב המסורת זהו סיבוב אחרון מפואר. גדולתו בכך שהוא מצליח להביא את הצופה בו לאותו מקום אליו מביא רוקי את יריביו בזירה: אל החבלים, כלומר אל ההכרח להכיר בו, להבין שהוא איננו ניתן לביטול. שניתן לחבוט בו עוד ועוד והוא תמיד ייוותר עומד ונכון להמשיך בקרב. הרגע המופתע הזה של הכרה הוא רגע של סדק בדימוי דרכו אנחנו מורגלים לפגוש את הסידרה הזו. זהו אותו הרף עין בו מצליח רוקי להנחית ביריבו את האגרוף הראשון שמצליח להכאיב באמת, לחרוץ לראשונה חתך מדמם בפנים המושלמים שמולו. עבור הצופה זהו רגע של היפתחות פנימית, של הכרה בממשות האמנותית של הסדרה הזו, של הזדמנות להרחיב את גבולות הספקטרום הצר מדי של מה שהוא מסכים לקרוא לו "אמנות".
אלכס בן-ארי 
תודה על המילים היפות
אהבתיאהבתי
היי אלכס, רשימה נכונה (אם יש כזה דבר)
גם אני ראיתי סימבוליות בין הפנים לחוץ ברוקי האחרון
הנה
http://www.notes.co.il/sharabani/28784.asp
אתה כותב שקורי הביא את הצופים לחבלים, להכרה על ידי השמתפ בפינה, דווקא אני רואה את ההתאיידות שלו, פחות כוחנית, ממש ההשלמה בהיפרדות לשם המשך
אהבתיאהבתי
יש באמת בסרט הזה, גם אני חושב, מבט מבחוץ על המיתוס של רוקי, סוג של היפרדות ממנו או ליתר דיוק העברתו הלאה. זה בא לידי גם בכותרות הסיום שציינת (שהן כותרות הסיום הכי מרגשות שזכורות לי בקולנוע), גם במסעדה של רוקי המתנהלת על בסיס תהילת העבר שלו, גם בדמותו של האלוף הצעיר ואובד הדרך (כמה הוא שונה מהיריבים מלאי העסיס של הסרטים הקודמים!) שמקבל מרוקי דרך הקרב האחרון את הניצוץ שהיה חסר לו ואםילו בשם הסרט: לא "רוקי 6" אלא "רוקי בלבואה" כלומר לא המשך אלא עצירה וחזרה למהות.
וכל זה בלי להזכיר את הסימטריה הנפלאה, הן עלילתית ובעיקר סגנונית, בין הסרט הזה לבין רוקי הראשון.
ואגב: אני רואה ב-imdb שהוא עובד על פרק חדש של רמבו שייקרא גם הוא לא "רמבו 4" אלא "ג'ון רמבו". יש למה לחכות.
אהבתיאהבתי
ממרחקי הגלות, ולמרות שאני יודעת שזה לא, בלבואה נשמע כמו מילה בעברית יפה שאני לא מכירה, כמו שילוב בין לביאה ומבואה, כמו במצוקה או במלכודת, את רוקי, לעומת זאת, אני ממשיכה לראות כשם הגיבור הלועזי, ולא כמילה העברית המוכרת לי היטב. וזהו.
אהבתיאהבתי
עכשיו אני כבר מאמינה לך
שאתה באמת מבקר לא מתנשא, גם אם לנצח מבקר
אני שמתרועעת עם פועלים זרים ומערבבת טיח, עדיין מרגישה כמתחזה
ואת רוקי ראיתי בשם שלום הבית
אהבתיאהבתי
מסקרן. ספרי לי עוד.
אפשר במייל.
אהבתיאהבתי
היי, אני איציק, וקראתי את הביקורת שלך על "רוקי בלבואה" ויש כמה דברים שאתה לטענתי טעית "רוקי" זו סידרת סרטים נהדרת וזו לא "אומנות נחותה" מעט אנשים שטוענים שזו סידרה סרטים נחותה, אני סבור שהם אומרים זאת בגלל הסרט החמישי שהרס המון ועורר לעג. סטאלון שינה את השם של "רוקי 6" ל"רוקי בלבואה" בגלל רוקי 5 המסריח … יש אנשים שחושבים שרק הרוקי הראשון היה מעניין, לדעתי עד רוקי 4 זו הייתה אחלה סידרה שמחולקת לשניים, שני הסרטים הראשונים "לפני התהילה" והשלישי והרביעי "אחרי התהילה" בכללי בחלק השלישי והרביעי לא היו מורכבים כמו הסרט הראשון והשני, אבל החלק השלישי והרביעי לא היו צריכים להיות מורכבים… לא כל סרט איכותי חייב להיות שעתיים, כל "הקסם" שהיה בסרט השלישי והשני הוא החיבור המרגש של היריב הישן! ועובדה שהחלק השלישי והרביעי צלחות יותר מהסרט הראשון והשני… הסרט החמישי היה גרוע !!! ובסרט החדש סטאלון היה מוכרח להרוג את ה"אישה" בשביל לבנות עלילה חדשה… נכוון שהבסרט האחרון זה היה מאוד מזכיר את הסרט הראשון והשני והיה באמת עצירה אל לא בגלל כל סרטי ההמשך אלא רק בגלל
…הסרט החמישי
אהבתיאהבתי