4 תגובות בנושא “[ורד]

  1. בהייקואים ובשירים שלך יש תמיד הארה שמרנינה, לפחות אותי, מזכירה לי הארות שמן הסתם היו לי פה-ושם ונשכחו. למשל הפעם נזכרתי בקשישה נוטה למות שנולד לה נכד חדש, והיא מאוד ביקשה, התחננה שיביאו אותו אליה, כדי שהוא "יסתכל" עליה (ציטוט, ככה היא אמרה!).
    ואז אולי ישאר לו "זכרון" ממנה, וכך היא תמשיך להיות נוכחת באותו עולם שיומיים לאחר-מכן היא עזבה. וככל שהזכרון של הנכד הזה, של האיש החדש הזה, הוא יותר טאבולראסה, לגביה כן ייטב.

    אם אתה מפרסם הייקו-שיר בלי ניקוד, אז מוטב שתכתוב הוורד, בשני ווים, ופניי, בשני יודים.

    אהבתי

  2. הכתיב החסר והניקוד מקורם בעידן הקלף (ואולי אף לפני כן) – כדי לחסוך בחומר. כלומר הסוגייה אינה סוגיית שפה אלא סתם "רגישויות", שגורמות לנו רק סבל. אבל אין אפשרות לקבוע נורמות, זה נורא, לכך מן הסתם התכוונו מקורותינו במושג תיק"ו ("תשבי יתרץ קושיות ובעיות").

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s