באותו ארגז, בשכבה גיאולוגית אחרת מצאתי את זה:
מחברת בית ספר חומה פשוטה עטופה שרוול ניילון לבן. על המדבקה ריטה בימי התום הקצוצים שלה:
"אלכס בן-ארי. אינדקס משחקי מחשב.".
140 משחקי מחשב בדיוק היו לי באותם ימים של 1986, קצת אחרי שנכנס המחשב הראשון, אטארי 800XL , לחיי בני השלוש-עשרה וקצת, וכל אחד מהם קיבל את מקומו במחברת הזו. 17 עמודים של טבלה ארוכה בת שתי עמודות. באחת שם המשחק יחד עם מספר סידורי ובשניה משפט ביקורת קצר מלווה בציון בין 0 ל – 100.
הנה כמה פנינים:
#32 – Silent Service – סימולצית צוללות אדירה. גרפיקה פנטסטית. לא ידוע איך משחקים בה – 90
#43 – Pac-Man – משחק מבוך אדיר. מרתק מאוד. גרפיקה יפה. מהנה ביותר – 87
#44 – Sargon II – משחק שח ברמה די טובה. חושב יותר מדי. חמוד מבחינה גרפית. – 80
#60 – Pitstop II – איזו אכזבה. משחק ריקני, איטי ומרגיז. טוב יותר מבחינה גרפית. – 79
#71 – Robin Hood – משחק מטומטם באופן פאטאלי. צריך לירות באנשים. – 68
מעבר לשעשוע והנוסטלגיה שבקריאת הניסוחים הללו אני שואל את עצמי: מדוע נוצרה המחברת הזו ? מה הצדיק אז, לפני 19 שנה, לשבת שעות ולמלא עמוד אחר עמוד במין ביקורות שכאלה ?
אפילו ממעט הציטוטים שהובאו כאן צריך להיות ברור שהביקורות עצמן לא היו העניין. גם לא הציונים השרירותיים משהו או הצורך לרכז במקום אחד את כל רשימת המשחקים. לא.
אני מרשה לעצמי לנסח בעניין הזה תובנה לילית זריזה שאולי איננה מדויקת עד הסוף אבל מצביעה, נדמה לי, בכיוון הנכון. מה שהצדיק את קיומה של המחברת הזו היא הטבלה. הגריד הריק המצפה להתמלא באינפורמציה. ההזדמנות לייצר סדר. להיות אדון. בורא. להפריד בין מים למים. לייצר לעצמי אי של בלעדיות, מקום שכולו ידוע לי לפני ולפנים. מקור של כוח ונחמה נחוצים כל כך באותם ימי התבגרות מוזרים ומלאי טלטלות. המשחקים היו התירוץ. הגלם. העיקר היה הטבלה:
.
ועל גבי התובנה הקודמת, עדיין בחסותו הסלחנית של הלילה, אני מרשה לעצמי לערום עוד אחת, פריכה עוד יותר מקודמתה אך עיקשת דיה להסתנן פנימה: שבעה-עשר העמודים של המחברת הזו לא היו התרחשות מקרית בודדת אלא חוליה בשרשרת שעוברת לאורך השנים ומגיעה, אחרי אבולוציה ארוכה עד לא הכר כמעט, עד המחברות בהן אני כותב שירה היום.
| בזאת תם ונשלם מעבר הדירה ועמו, בדרך הטבע, גם רשימות המעבר האלה. החיים והבלוג שבים מעתה, יש לקוות, למסלוליהם. |
והודעה קצרה לסיום: במהלך המעבר הייתי, לתקופה,בלתי מקוון לחלוטין. כל אחד שהשאיר תגובות באתר במשך התקופה הזו (נאמר, שלושת השבועות האחרונים) מוזמן לשוב ולבדוק אותן. עניתי לכל מה שראיתי לנכון.
אלכס בן-ארי 
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
){kind=link}
אח, הנוסטלגיה. היתה לי מחברת דומה (רק בלי התמונה של ריטה), ששימשה לתיעוד של המשחקים לצורך העברתם לחברים. ליד כל משחק צויין הגודל שלו בדיסקטים (5 1/4, בזמנו, כשהנפח המירבי היה 360K וקריאות השתאות גדולות ליוו את היום שבו מישהו הציג לנו תוכנה שהצליחה להכפיל את הנפח שעל הדיסקט באמצעות כיווץ [ STACKER, כמדומני, שמאוחר יותר גם שימשה לפעולה דומה על גבי הדיסקים הקשיחים), הסגנון ואיזה חבר התעניין (והאם סיפק דיסקטים להעתקה או שהיה חייב לי).
אלו היו ימי ה-PEER TO PEER האמיתיים, כשדיסקטים החליפו ידיים.
אהבתיאהבתי
אני דילגתי על השלב הזה והתחברתי ישירות לאינטרנט המהיר חמישה מגה, על כל מה שכרוך בזה.
אהבתיאהבתי
שלא לדבר על ההעתקה של משחקים בטייפ דאבל-קאסט. אח, אח.
אהבתיאהבתי
שאזכיר את האפל מקינטוש שקיבלתי, אי אז באמצע שנות השמונים, מתנה לבתמצווה? הוא היה כל כך פרימיטיבי, שאפילו הארד-דיסק לא היה לו. נדמה לי שכל הזיכרון שהיה לו עמד על 640 קילובייט או משהו כזה. אבל מה, היה מחייך אלי בלבביות כל פעם שהמחשב היה עולה. חוץ מזה, חיברתי רומן עב-כרס על תוכנת מק-רייט שלו, ומאוחר יותר גיליתי שכמעט בלתי אפשרי לערוך לקובץ ההוא המרה… מילא. זה היה טקסט מאוד ראשוני.
מאוד אהבתי את הטאצ' של המדבקה של ריטה. כמה אייטיז!
אהבתיאהבתי
אני התחלתי עם "סינקלייר ספקטרום" שהיה בגודל של חצי מקלדת עם מקשי גומי ומשחקיםברזולוציה של 10 על 20 בערך…
עד היום המילה "קומודור 32" מציינת בעבורי את שיא הקידמה…
אהבתיאהבתי
הייתי מחבר את הקומודור 16 קילובייט לפטפון תקליטים 45 סיבובים לדקה של אחי, כך שכשהוא היה שומע מוסיקה אני לא הייתי יכול להוריד קבצים, ולהפך. מאוחר יותר, בתחילת שנות התשעים, הפטפון התקלקל ונאלצנו לחבר את המחשב למנוע של המקרר. שמענו הרבה יותר מוסיקה אבל החלב היה מתקלקל כל הזמן. היום, בעידן האקס.פי., המחשב כבר מחובר ישירות לגנרטור של המעלית, ולכן רוב הזמן הגלישה עוברת ללא תקלות מיוחדות.
אהבתיאהבתי
האם במקרה צילמת גם את העטיפה? גם על מדבקת העטיפה מופיע גריד ריק, שמולא בקפדנות יחסית (למה לא מילאת כיתה? הא?) ללא סיבה מיוחדת (האם באמת לא ניתן לזהות את המחברת? או למי היא שייכת? או שמדובר באינדקס?).
אגב, חשפת את עצמך לאימת הגרפולוגים. היזהר! (האות ת' הייחודית מעידה על חיבת יתר לגבינה צהובה)
אהבתיאהבתי
עכשיו שאתה מזכיר את הגריד על העטיפה, אחד, אני נזכר לפתע בבהירות שהייתה לי ממש התחבטות אם נכון או לא נכון למלא את סעיף הכתה. מחד זה היה לא נכון להקשר ומאידך להשאיר גריד ריק היה לי מאוד קשה. נכון אמרת.
יעלו הגרפולוגים ויבואו ! יאמרו את דברם כאן בריש גלי באתר. ינתחו נא כל אות ותו. אגיב על כל עניין ועניין. אתבע בלא היסוס על כל אי-דיוק ואי דיוק.
שמעתי אגב שתותי-בר סיים בהצטיינות קורס מקוון לגרפולוגיה והיה על סף קבלת מצטיין אזורי אלמלא בדיוק הגיעו לביקור אצל הוריו זוג חברים שעלו, למצער, במעלית עד לקומה השישית.
אהבתיאהבתי
מחשב בריטי(!) שהתחרה בקומודור 64 והפסיד לו תוך שנתיים. הדרגון התנאה בבייסיק של מיקרוסופט, אבל לקומודור היו יותר צבעים ותוכנות.
15 שנה אח"כ, כשפגשתי את בן זוגי לחיים, מתברר שגם לו היה דרגון 32. נפש תאומה או לא?
אהבתיאהבתי