אני יושב על שפת הרחוב
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הָרְחוֹב
וּמְשָגֵל אֶת הַנָּשִׁים.
הֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת
שֶׁאֲנִי אוֹתָן מְשָגֵל .
הַאִם כָּךְ מְשָגֵל אוֹתָנוּ הָאֵל,
מִבְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ דָּבָר, מִבְּלִי שֶׁנָּבִין,
מִבְּלִי שֶׁנִּשָּׁאֵל ?
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל.
לְפִי שָׁעָה
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הָרְחוֹב
וּמְשָגֵל .
אלכס בן-ארי 
קאבר נחמד האם הוא מותר כגימיק
מה ההבדל בינו לבין התאמה של מילים לשירים אחרים?
אהבתיאהבתי
שוה להשתהות עליו קצת יותר ואפילו לחזור למקור ('שירים שונים', עמ' 74). אולי תגלה שזה מאיר משהו על המנגנונים הפנימיים של השיר. כלומר בעצם לא גרסת כיסוי אלא גרסת גילוי.
אחר כך, אם תרצה, אפשר לפתוח את זה כאן.
אהבתיאהבתי
שיר כל כך יפה… אבל למה לא להציב את הממשלה בתפקיד האלוהים המשגל?
אהבתיאהבתי
ללא ספק שיש מן הדבר המאיר את השיר
אולם מדובר במה שהשיר עשה בך
לדוגמא החלף את הפועל לשגל
בלֶתָרגֵל
עדיין ישמר המנגנון השירי
ועדיין תשאר המשמעות
זה אגב הנפלא בשיר
אהבתיאהבתי
אני יושב על שםת-המיטה
ומשגל את לודמילה.
היא אינה יודעת
שאני אותה משגל.
האם כך משגל אותנו האל,
מבלי שנרגיש דבר,מבלי שנבין,
מבלי שנישאל?
אינני יודע.
יש דברים רבים שאני שואל.
לפי שעה אני
יושב על שפת-המיטה
ומשגל.
נ.ב.- לודמילה,שובי הביתה!
כלום האם לאסי שבה הביתה,
ואת לא תשובי?
אז שובי הביתה,סולח על הכל,
וגם קניתי בונזו!
מה את אומרת?
אהבתיאהבתי
אנחנו יושבים על שפת הרחוב
ומשגלים צפרדע
לשגל צפרדע
כל מה שנותר לנו
וטוב שהיא אינה יודעת
שאנחנו אותה משגל.
צפרדענו
אשה קטנה ונואשת
כשאנחנו מחבקים אותה היא כמו
בתוך רשת של כישופים
שהמכשפה כישפה אותנו.
האם כך משגל אותנו האל, הקפיטליזם הגדול
האם כך משגל אותנו ביבי בשעה שאנחנו מציתים לו את הסיגר
מבלי שנרגיש דבר, מבלי שנבין, מבלי שנשאל.
האם כך משגל אותנו האל, ללא ספק אך אנו נשוב ונבחר בו.
כשאנחנו רואים אותה בירוקיה
אנחנו חושבים על דבר אחד בלבד
וכשהאל רואה אותנו בירוקיו
גם הוא חושב על דבר אחד בלבד
ואנחנו יודעים, ולא מתביישים
לא גועשים
רק כשאנחנו קוראים תגובות של שמאלנים.
כשאני מח
אהבתיאהבתי
ספציפית בעניין 'לתרגל' אני לא כל כך רואה איך זה עובד אבל הניסוי הכללי שאתה מציע הוא מעניין.
ניסיתי פעם משהו דומה בתור תרגיל עם השיר "כשצלצלת רעד קולך". חיפשתי מלה אחרת לשים שם במקום "רעד". למשל 'נסדק' או 'פרפר' וכד'. יש בזה גם סוג של בקרת איכות של השיר במקרים רבים. כלומר אם קל מדי להחליף את המלה זה אומר דרשני. בכל מקרה תמיד לומדים מזה משהו.
זך עצמו כמובן מודע למכניזם הזה ומתייחס אליו באותו ספר בשיר 'מתה אשתו של המורה למתימתיקה שלי' (עמ' 86).
אהבתיאהבתי
בכל מקרה ספציפית ההחלפה ב-'לשגל' מעניינת בעיני כי היא מחדדת שכבה שיש בשיר ושזך, להרגשתי, העדיף לכסות עליה והיא התערובת הנפשית של יהירות וחוסר בטחון קיצוניים במגע עם העולם שלא היו לי גלויים בקריאות הראשונות (אולי גם הייתי צעיר מדי באותם ימים).
לעניין זה מעניין לקרוא בצמוד גם שני שירים מ-'כל החלב והדבש': "אני ענק ורק אני ענק' ואת 'אני רומנטיקן מר מאוד'.
אהבתיאהבתי
קצת שיופים בקצב, הקפדה על רמת הדימויים והחלקת ההדבקות בין טקסטים ואני שוקל להוציא לך עבודות.
אהבתיאהבתי
פעם נדבר
תהיה שיחה מענינת אם
פעם נדבר
אהבתיאהבתי
?להישגל? מבלי שאשאל-
.כה כך מייל-שוביניסטי
,מצד שני
…לא הורדתי שערות ברגלים
? בלי שאני יודעת, אותי לשגל-
אולי אני אציע לבעלי
.במקום כאב ראש
?להישגל? ישמור אותי האל-
-מצד שני
,גם בנידה
…קצת מרווח בילודה
.אני צריכה לשאול את הרב
,מר זך הנכבד
.מוגשת נגדך תביעה על הדמייה מינית
רונית משען, עו"ד
אהבתיאהבתי
בקריאה ראשונה ממש לא אהבתי את זה, אלכס.
אבל התגובות שלך מיטיבות.
במחשבה שלישית: בין אם התכוונת ובין אם לא – תודה על ההארה שהמילה "מסתכל" היא אנמית מדי (בשיר הזה, כמובן).
אהבתיאהבתי
אכן אנמית מדי. כלומר לא מתחייבת מספיק.
אהבתיאהבתי
"לא גירסת כיסוי אלא גירסת גילוי" – איזה יופי של משפט, שבעצם אמור להיות נכון לגבי כל שיר- מוזיקה שעושים לה מה שנקרא "קאבר" (אצלך ההגדרה הזאת היא בחיוך, בכל זאת). אפשר להגיד שרוב רובה של הפעילות במוזיקה קלאסית היא עשיית קאברים, ואם ביצוע זה או אחר לא מחדש, בטכנולוגיה של היום אין הצדקה לטרוח עליו (אפשר לקנות דיסק/ להקליט מהרדיו-טלויזיה/ "להוריד") אלא רק להנאת הנגנים, כסוג של קריוקי.
לפני כמה חודשים קראתי פרפראזה לא רעה על שיר של נתן זך:
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=2673473
והגבתי עליה שם:
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?LangCode=Heb&ID=2673713
אהבתיאהבתי