חזרתי

שלום. חזרתי.
לאן נעלמתי ? לא נעלמתי. פשוט חייתי. יום ועוד יום הצטברו לשבועות בלי שהות לעצור, לגבש את המחשבות. לכתוב. יותר מדי יער, פחות מדי קרחות יער.
האם מעכשיו יהיה אחרת ? אולי. אבל אולי גם לא. אני מקווה, על כל פנים, שכן. לפחות לתקופה. 
האם יש לי על בסיס מה לקוות ? לא ממש. רק איזו תחושה כללית מעורפלת של כיוון הרוח. לא יותר.

פתאום אני נזכר בשיר של אבידן:

קצתוכניות לעתיד

הַנִּיחוּ לִי לִהְיוֹת מוּמְיָה. הָעִירוּ אוֹתִי
אַחַת לְאֶלֶף שָׁנָה בִּזְרִיקַת אַדְרֶנָלִין מְרֻכֶּזֶת, וְאָז
אֶשְׂרֹף מֵחָדָשׁ אֶת רוֹמָא, אֲדַוֵּחַ עַל הָאֵרוּעַ
בְּפָנִים חִוְּרִים וּבְלֵב נִפְעָם, אֲסָרֵס מֵרֹאשׁ
אֶת כָּל הַלּוֹחֲמִים הַבַּרְבָּרִים, שֶׁיַּעֲלוּ עָלֶיהָ, אֶבְעַל
אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם הַצְּעִירוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה
מַה לִשְׂרֹף וּמַה לְּסָרֵס כַּעֲבֹר
אֶלֶף שָׁנִים נוֹסָפוֹת. יֵשׁ לִי
סַבְלָנוּת לִמְשִׂימוֹת אֲרֻכּוֹטְוָח .

לא ממש קשור. אבל שיר יפה, לא ?