אורית קרוגלנסקי – עוד קצרים לאהובי הפסיכופט

לפני זמן מה הבאתי כאן שניים מתוך "שמונה קצרים לאהובי הפסיכופט", מאת אורית קרוגלנסקי. קטעים קצרים, עזים מאוד, על יחסים זוגיים ומבני העומק שלהם.
בינתיים צמחו השמונה והפכו כבר לעשרה, ועכשיו אני רוצה להביא כאן שניים נוספים.
כדאי לקרוא קודם את הקודמים, כולל התגובות. נתגבשו במהלכן כמה תובנות שיכולות, אני חושב, לשמש הקדמה טובה לקטעים שלפניכם.

שניים מתוך "עשרה קצרים לאהובי הפסיכופט": 

4.
הוא ישן על הצד, בירכיו מקופלות בתוך ברכיה, עיניו הסגורות מצביעות על הקיר. הפין הישנוני שלו נח בין ירכיה, מתמתח למגעה ונכנס לטווח הרדאר. אזעקה. עיני העור נפתחות בקליק מכאני, סוקרות את הצורה. היא שולפת את לשון הפות הקטנטנה שלה כדי לבדוק, הלשון נמתחת ולא מגיעה. היא מלקקת את שפתיה, מנסה שוב אך הפין נח בדיוק מעבר להשגתה.
מתוסכלת, היא נושכת בכעס את הדגדגן המתוח וחורקת את שיני הפות החדות. בשפתיים חשוקות היא שואפת בחוזקה, שואבת את האוויר עד שהפין מגיע ונכנס, היא ממשיכה לשאוב ולבלוע עד שהשפתיים נתקלות בבטן התחתונה. חזק יותר היא שואבת, מתעקשת, חזק, יותר, עד שהגוף כולו מתקפל בגובה הירכיים ולאט לאט נבלע בתוכה.
הוא מתעורר בבהלה, מנסה להאחז, תופס שערות בשתי ידיו. היא זזה מתוך שינה, מתחככת בכח בגוף שעובר בין רגליה, מגירה לבה חלקלקה. בכל כוחו הוא מנסה לעצור, נועץ ציפורניים ושיניים בחול הטובעני, נלחם בפראות עד שאוזלים כוחותיו. החום הלח מקיף אותו בדחיסות, בבלבול חושים, ריחות, ליטוף, הוא אובד, נכנע, הוא פוער את פיו לנשימה אחרונה של אוויר, מאוחר מדי.
הפה נתקל בקיר רך, פנימי. היא מכווצת את הרחם הגמיש שלה. הוא מעביר את לשונו בחשיכה, המתוק שלה מתערבב במלח שהוא מזיע. הוא לוחץ את שפתיו אל הקיר ומוצץ. הרחם נמתח, הוא מוצץ חזק יותר עד שהקיר נכנע, ממלא את הפה, מלטף את השפתיים עד שהיא מתהפכת כולה החוצה פנימה, ומוכלת ברחם. הוא דוחס בידיו את הכדור כולו לתוך הפה, מעביר אותו מצד לצד, מטביע אותו ברוק, ממיס אותו בלשון עד שנשאר רק המרכז, דגדגן פועם. הוא לוחץ בלשונו ופיו מתמלא בנוזל. הוא בולע, אבל הדגדגן נתקע לו בין השיניים ומכה שם שורש קטן.

8.
היא ישנה, שבויה בחלומות טורפים. היא נאבקת להשתחרר ומצליחה רק להסתבך עוד יותר בקורי העכביש הדביקים של הסיוט. הוא מגיע מאוחר, מלטף את שערה. היא פוערת את פיה לצעוק. הוא לוקח את ראשה בין רגליו, מכניס את האיבר שלו לפה הפתוח. ביד זריזה הוא מדביק את העפעפיים לגבות בדבק נייר. דרך החלום השקוף-למחצה היא רואה אותו מתענג, היא מעבירה את לשון הקטיפה הרטובה שלה בחלל הפה, אוחזת חזק בשיניה הרכות, בשפתיים מוכתמות.
האיבר גדל וממלא את חלל הפה, מתקשה, כבד, נמשך פנימה, והקשיות הזאת מתפשטת לו בשאר הגוף, פולשת למותניים, מאבנת את שרירי הרגליים המתוחים להתפקע ובלי תנועה, גוף דומם נופל פנימה בלי יכולת לזוז. היא זעה בשנתה, עיניה פקוחות, לשווא היא מתאמצת, היא קופצת את שפתיה כדי לא לקרוס תחת משקל גופו.הוא מצליח בקושי להזיז יד אחת ומכניס אותה בין רגליה לחפש את המפתח. האצבעות מסתבכות בין המיתרים, היא מתכווצת ומתחילה לרעוד. הוא מתאמץ להזיז את היד השניה, מכניס גם אותה פנימה ומגשש אחר המיתרים המתוחים עם סכין יפאנית קטנה. המיתרים פוקעים ברעש כשהם נוגעים במתכת הקרה. עם כל מיתר שנחתך היא נרפית, מדלדלות האצבעות, הזרועות, הכתפיים, השרירים שנשאו במתח כל אותה תקופה אחרונה, הצוואר, ולבסוף השפתיים שנותרות פעורות מעט סביבו. הוא גומר בשתי תנועות קלות. הנוזל נאגר בחלל הפה ויוצר אגם לבן ורגוע עם ברבורים וסירות מפרש מוקף שפתיים חיוורות. השיתוק נוטש את גופו, הוא שולח את הזרוע שלו עמוק יותר פנימה, היא רפויה, הוא שובר באצבעותיו החזקות את הצלעות שלה, ומוציא בזהירות את השברים. עכשיו היא רכה לגמרי, כולה שד. הוא אוסף אותה בין זרועותיו ועורם את הבשר במרכז, כאילו הייתה כרית. הוא טומן את פניו בגוף החמים ונרדם כשהוא מוצץ פיטמה.