רגעים

הרגעים המענגים ביותר במשחק עם הילדה הם אלה בהם אתה שוכח שזו הילדה שלך.
ההליכות המהנות ביותר בעירך הן אלה בהן אתה הולך בה כמו תייר, שוכח שזו עירך. 
כך כלל החיים – הרגעים הנכונים ביותר שלהם הם אלה בהם אינך זוכר שאלה הם חייך שלך. אינך נושא עלייך ללא הרף את משאם.

11 תגובות בנושא “רגעים

  1. אני פעם הלכתי ברחוב ושכחתי שזה אני ואמרתי – שלום, נעים להכיר, אבל אז הבנתי שאני מדבר לעצמי והתאשפזתי לשבועיים כדי לאחד את הניצים.

    אהבתי

  2. הגדולים כיוונו לדעתך.
    ובכלל,
    מי קבע שדעתם קובעת, או שהם "גדולים"?
    פשוט יצא להם להיות לפניך בתור (אם אתה מקבל את התפישה הרגילה של זמן לינארי).
    אני חולק על דעתו של יוסי בדבר הבריחה והעזיבה. להיפך – כאן אתה אובייקטיבי לגבי חייך שלך. קופץ החוצה לרגע וחוזר, מסוגל לשפוט את עצמך מבלי לערב רגשות. מסוגל לראות את הילדה שלך כאדם, כיישות האמיתית שהיא, בלי התחפושת ובלי התפקיד החברתי. אתה לא בורח, אתה מעמיד את עצמך במקום אחראי יותר.
    מותר האדם מן הבהמה. בשל היכולות האלה, אני נוטה להאמין לפעמים שיש אלוהים.

    אהבתי

  3. גרי, האם עצמך הוא גרי אקשטיין?
    האם אתם ניצים בגלל כשלונו להחזיק מעמד כזמר אחרי שנות ה70. וברצינות, ממה אתה בורח גרי? למה אתה הודף תוכן עמוק ויפה בציניות? מה תהיה התגובה המחוכמת שלך?

    אהבתי

  4. ועל זה (כמעט) בדיוק כבר כתב דן תורן בשיר "חוצלארץ":
    "אתה צריך להסתובב ברחובות עירך
    כאילו זאת עיר זרה
    להיכנס לבית קפה
    לשבת לראות מה יקרה.
    אולי תיכנס נערה שאינך מכיר
    תחייך אליך ותשב מרחוק
    תוכל לדמיין מה תעשה,
    תוכל גם לקום ולגשת.

    סביר שלא תיגש
    אבל זה לא העיקר
    תחשוב שזה חוץ לארץ
    וזה בסדר
    הכל בסדר"

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s