אדום צהוב שחור, חיים ברעם, הוצ' מעריב

בימים המתוקים, הנפלאים האלה, כשעוגות קצפת של כדורגל מומטרות עלינו ערב ערב מן המסך הקטן, כשהעיניים בולעות בלי לשבוע מן השפע המרהיב, המהוקצע והקוסמופוליטי של יורו 2004 – כמה הולם לאזן את התפריט עם החוויה הצנועה, הנעימה והמקומית כל כך שמציע הספר הזה. להעלות מול כל אריות הכדורגל של אירופה את ההרכב האדום-צהוב-שחור של הפועל-בית"ר-ירושלים-ברעם.

החלוץ המרכזי שמעמיד חיים ברעם בספר הזה הוא סיפור יריבותן של שתי קבוצות הכדורגל של ירושלים, הפועל ובית"ר, בשנות החמישים ותחילת הששים. דרך עיניו של ילד, ואחר כך נער ובחור, שהכדורגל עבורו הוא הכלי המרכזי דרכו הוא מפענח את המציאות שסביבו. דרך עיניו נפרשים יחסי הכוחות בין שתי האגודות, יחסים שהם שיקוף של תמונת המצב הפוליטית והחברתית בישראל של אותם ימים.
שתי תובנות גדולות נחשפות בהדרגה בפני הקורא דרך עיניו של ברעם הצעיר. הראשונה היא תופעת ה"אנוסים", כלומר אותה שכבה של אוהדי בית"ר שבשל צרכים כלכליים-חברתיים (למשל מקום עבודה נוח באחד מגופי ההסתדרות) מסתירים את אהדתם האמיתית ומתחזים לאוהדי הפועל. שכבה שלתדהמתו של ברעם הצעיר היא רחבה מכל מה ששיער ומגיעה עד המעוזים "האדומים" ביותר. כך למשל נסים כהן, חבר ועד העובדים בחברת החשמל ו"עסקן פועלים מסור" ש"מרחף באוויר עם שאר אוהדי בית"ר, מתמוגג מאושר" כשבית"ר מנצחת במשחק בית את הפועל פתח תקווה האימתנית. התובנה השנייה, הנשענת על הראשונה ומרחיבה אותה היא ההבנה ההדרגתית שזרעי מפלתה של מפלגת מפא"י נבטו בחשאי כל העת; ניזונים מן העוורון לרחשי הלב האמיתיים של "העם" ומן היהירות האידיאולוגית שניסתה "לתקן" את "האספסוף ולהפכו לגוף של "פועלים". בכך פערה בינה לבינו תהום שלתוכה התדרדרה המפלגה בבחירות 77.
הספר הזה הוא ספר שכונתי במובן הטוב והרע של המלה. מחד הוא ידידותי ונעים מאוד לקריאה; פרקונים קצרים, קולחים, מלאים בתיאורים צבעוניים ומלאי פרטים של משחקי כדורגל ושל הדמויות הססגוניות של ירושלים של אותם ימים. מאידך הוא נגוע ברישול עריכתי וחוסר מיקוד. יותר מדי דמויות ועלילות משנה מופיעות לרגע ונעלמות בלי להותיר משקע, יותר מדי קפיצות לא מוצדקות קדימה ואחורה בין זמנים. ברעם מדלג בין המישורים השונים של הספר – ביוגרפיה פרטית, סיפור תקופתי צבעוני על ירושלים, תעוד של תהליך היסטורי פוליטי – מבלי להתחייב ברצינות על אף אחד מהם. אף על פי שכל אחד מן המרכיבים הוא מלא חן ולעיתים קרובות מאיר עיניים, חסר כאן ההידוק הנחוץ לספר צנום כזה בכדי להותיר את הקורא עם חווית קריאה משמעותית באמת.

(פורסם ב-24.6.04 ב-'צומת השרון')