יש לי שכן שעובד בערוץ 10 – המלצה

אני רוצה להמליץ על הספר הקטנטן והמקסים/מכמיר לב הזה, שככה קוראים לו.
מבחוץ הוא נראה כמו פנקס רישומים קטן, מאלה שקונים בכמה שקלים בחנויות לדברי כתיבה. על הכריכה החומה מודבק (ממש מודבק, עם דבק והכל) תצלום של ילד, בן שמונה בערך, בסלון ליד טלוויזיה. טלוויזיה כמו פעם, כמו שהייתה לנו. סלון כמו פעם, כמו שהיה לנו. ילד דומה בדיוק למה שאני זוכר שהייתי.

בפנים יש אוסף של אמירות קצרצרות. שורה, שתיים, לפעמים ארבע, לא יותר, שיושבות על הקשת שבין הברקה קופירייטרית להייקו מודרני, אבל בעצם לא זה ולא זה. מין יומן של הבלחות, מצחיק – אירוני – מלנכולי (לפעמים גם קצת מטופש) שבמרכזו הטלויזיה כציר שסביבו סובב הקיום. כישות שביחס אליה מתפענח כל דבר בעולם. אישי, חברתי, פוליטי.

זה יומן של תודעה עירונית, סינגלית, קרייריסטית, אולטרה-מתוחכמת שמרימה להרפי-עין את המבט שלה מהמסך הקטן ומתבוננת בחייה, החוצה ופנימה. מה שנפלא בספרון הזה הוא שהוא מצליח ללכוד באמצעים פשוטים כל כך ובהרבה קבלה ואמפתיה את הנימה המדויקת של סוג הקיום הזה. בעיקר את הרגעים העצובים בהם משהו עמוק מנסה להתבטא ונחסם בתקרת הזכוכית של אמצעי המבע השטוחים של נפש שמזונה הרוחני הוא אלפי שעות טלוויזיה ומליוני שנינויות. 

בכוונה אני לא מביא כאן דוגמיות. כל אחת מהן, לבדה, תקרוס. אבל יחד הן מצטברות למשהו חי ומקורי שמאוד לא כדאי להחמיץ.

אני, כלומר אישתי, מצאנו אותו ב-'סיפור פשוט' בנוה צדק. ב-'פרוזה' לא ראיתי, אבל זה לא אומר שאין. אולי יש גם ב-'חותם' וכיוצא באלה. בסטימצקי לא הייתי אפילו מנסה. ויש גם הדוא"ל המצחיק הזה, שמופיע בדף הפותח, אולי דרך שם: jean_pier_ltd@yahoo.fr

כתב את הספר יונתן רז פורטוגלי, שגיגול מהיר על השם שלו מעלה בדיוק שום-כלום. כל היודע דבר ישמח אותי מאוד אם יאיר את עיני.