שירים על שירה – ויזלטיר – חלק א'

הנה זן אחר של כתיבה ארס-פואטית. כתיבה על שירה שלא מנסה ללכוד את מהות השירה / כתיבה, כמו אצל כרמי או זך , אלא צוללת אל נבכי העשייה שלה.
זה שיר אינטימי מאוד על שירה. אינטימי לא במובן הרך אלא במובן של היכרות קרובה עם המלאכה. אינטימיות של מכונאי. 
וזה גם שיר ויזלטירי מאוד: מדויק, ענייני, לא ממותק וחסר גינונים [נדמיין אדם מפלס את דרכו בהמון. השירים של ויזלטיר, אילו היו האדם הזה, היו מפלסים את דרכם בידיים, בהפעלת כוח, לא אלים אבל חזק ותקיף. לעיתים אפילו בלי לבחול באיזו ברכייה קטנה או מרפק כאילו מקרי לפנים]

[בעיה מס' 1]

בְּעָיָה מִסְפָּר 1, לְהוֹתִיר רַק אֶת הַמֻּכְרָח:
לִלְכֹּד אֶת הַקּוֹמְבִּינַצְיָה מִינִימוּם = מַקְסִימוּם.
אֶלָּא שֶׁהַמִּלָּה / מֻשָּׂג הַמֻּכְרָח הִיא עַצְמָהּ בְּעָיָה מִסְפָּר 1;
אֵין כָּאן שׁוּם מֻכְרָח בַּמּוּבָן הַמִּתְנַפֵּל
(בְּרֶצֶף הָאֵרוּעִים הַיּוֹמְיוֹמִי),
כָּאן הַמֻּכְרָח וְהַתְנָיָתוֹ וְהַמְּיֻתָּר נֶהֱוִים בְּבַת-אַחַת,
"בָּאִים לָעוֹלָם " כְּרוּכִים זֶה בַּזֶּה,
מוּטָלִים תְּאוֹמִים עַל הַנְּיָר
בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב, וּבְמִקְרִים אֲחֵרִים
מִתְחַזִּים לְתִינוֹק אֶחָד אוֹרְגָּנִי –
עַכְשָׁו לֵךְ וֶהֱיֵה שְׁלֹמֹה וְהַמְצֵא תַּחְבּוּלוֹת גְּזֹרוּ .

עֲשֵׂה לְךָ מִסְפָּרִים:
לַהַב אֶחָד, רָצוֹן חַסְלָן לֹא לְהוֹתִיר –
לַהַב שֵׁנִי, רָצוֹן עִקֵּשׁ לֹא לְהַחְסִיר –
גַּם אָז נִשְׁאֶרֶת בְּעָיַת הַצִּיר,
אֵיפֹה לִקְבֹּעַ אֶת הַצִּיר ?
אַל תִּתְעַסֵּק בִּבְעָיָה זוֹ.
הָנַח לָהּ. תֵּן לָהּ
לְהַפְתִּיעַ אוֹתְךָ בְּקוּמְךָ אוֹ בְּצֵאתְךָ
בַּתַּחְפֹּשֶׂת שֶׁל פִּתְרוֹן. 

מתוך "מכתבים ושירים אחרים" (הוצ' עם עובד, 1986)

בפעם הבאה עוד שיר של ויזלטיר, מאותו שער בתוך אותו ספר נהדר.

מה קורה כאן ?