אני רוצה לפתוח קטגוריה חדשה. יהיו בה שירים של משוררים על שירה. פה ושם אולי עם איזו הערה, אבל כנראה שכמעט בלי. פשוט כמו שהם. להניח להם שיצטברו.
אני מוצא שיש אוסף שירים מופתיים כאלה שהולכים אתי הרבה שנים. שמכשפים אותי מאוד. שבדרכים העקלתוניות שבהם שירים פועלים על הנפש, פעלו ופועלים עלי בעוצמה רבה. ועם זאת, אף פעם לא הייתה לי הזדמנות להביט בהם כחטיבה. אני אפילו לא מסוגל למנות אותם. הם מאופסנים אי שם בחלק האחורי של התודעה ורק לעיתים אחד מהם קופץ לקידמת הבמה. מעניין אותי לתפוס כל אחד כזה כשהוא עולה ולהניח אותו כאן, על המדף החדש הזה. יש לי תחושה שכעבור זמן, מבט על כולם יחד ילמד אותי משהו חדש. חשוב. מעניין, על כל פנים, לנסות.
יצא גם שדברתי בתקופה האחרונה באופן בלתי תלוי עם שלוש נשים חכמות על ארס-פואטיקה. כל אחת מהן אמרה לי, במילים שלה, כמעט אותו דבר: שירים על שירה הם לא מעניינים. הם אוננות. הם לדבר במקום לעשות. הם אוטיזם פואטי. נרקסיזם. פוי. הופתעתי מאוד. מוזר היה לי איך משהו שבעיני הוא חזק ואינסטינקטיבי כל כך נתפס בעיניהן כסרח עודף. המקום בו שירה נולדת, בשבילי, הוא המקום בו הנפש היא ראויה ביותר שיביטו בה. המנגנון הפלאי שדרכו שיר מתקשר באופן אל-מילולי עם הנפש מרתק ומהותי לחיים בעיני יותר מהרבה מאוד דברים "קונקרטיים" יותר. אולי האוסף הזה, כשיצטבר, יעזור להצליח להסביר להן ולי למה.
(חוץ מזה כבר שנים, מאז אוסף המחקים הענק ביסודי, לא היה לי אוסף. אז הנה.)
דִּמּוּי
כְּמוֹ אוֹר הַמַּבְלִיחַ
בְּתוֹךְ גַּלֵּי הַלַּיְלָה.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ סִירַת דַּיִג.
בְּתוֹךְ הַסִּירָה –
דַּיָּגִים קְשֵׁי-יוֹם.
בְּתוֹךְ הַיָּם –
דָּגִים קַלֵּי לַיְלָה.
הָרֶשֶׁת פְּרוּשָׁה.
מוֹתוֹ שֶׁל זֶה
הוּא חַיָּיו שֶׁל זֶה.
בְּדִיּוּק כָּךְ.
(ט. כרמי)
וישנו הביצוע של חוה אלברשטיין (שגם הלחינה) שכדאי מאוד לשמוע. יש בו כמה רגעים חזקים מאוד. נמצא בתוך האלבום "יונת האהבה" שיצא ב-NMC ב-1996.
אלכס בן-ארי 
Thank you for the poem. I. Asita li et ha et hayom!
TODA!
אהבתיאהבתי
מה אתה אומר, יהיה בסדר אם אייסד אצלי ממול מדור אח (קטן) של פרוזה על פרוזה? גם אני מאוד אוהבת ערס פואטיקה.
אה, כמעט שכחתי: מה בדיוק, אם יורשה לי, רע כל כך באוננות? 🙂
אהבתיאהבתי
לא כל כך מוזר.
לא מן הנמנע שהשקיעה של השירה אל תוך עצמה – משוררים שכותבים על משוררים ועל שירה, ומתייחסים רק למשוררים ולשירה – יש לך חלק בדחיקתה של השירה מן הבמה המרכזית.
השיר הזה טוב מאד.
הוא ארס-פואטי, אבל לא רק ארס פואטי. יש לו מה לומר לכל יוצר ולכל אדם, גם אם לא כתב שורת שיר מימיו.
ההבלחה הזו באמצע הלילה אינה יחודית למשוררים, יש בה נקודת אחיזה רגשית לקורא הלא משורר.
אמנם מה שיפה וממיוחד כאן, מלבד היופי הלשוני, הוא התפקיד הכפול של דימוי הדייגים והרשת הנפרשת – גם דימוי רגיל ומורכב, וגם דימוי כדוגמה לדימוי. כלומר, אין ספק שהשיר עוסק בשירה. אבל כדי להתרשם מכך צריך קודם להיפתח אל השיר.
טוב, הסבר קצת צולע. מקווה שהבנת את כוונתי.
אהבתיאהבתי
גדי אשם ב-ע' ההיא כמובן. ארס פואטיקה, היא ולא אחרת.
אהבתיאהבתי
קודם כל אחלה רעיון.
והשיר מאד יפה .
אבל עדין לא ירדתי לעומקו של דימוי המוות
מי מת? הדימוי ברגע שנמצא? השיר ברגע "שהושר
המילה שנתפסה לדימוי?
המהות המקורית אותה הדימוי בא להביע?
אני דרכאגב לא מסכים אם אף אחת מהנל
אהבתיאהבתי
זיו, חברי הטוב, אמר לי היום כך:
שירים שנגמרים באותן מלים בהן התחילו הם כמו לקום בבוקר, להתלבש ולהתארגן, ואז לחזור לישון.
אהבתיאהבתי
בהם, כמובן.
וחוץ מזה שיר נפלא, של ט. כרמי, הוא היה בחור טוב.
לא שיש לי בעיה עם ארס (או ערס) פואטיקה, אבל צריך לדעת איך ליצור בכל זאת מטאמורפוזה מעל לדיבור הישיר על הכתיבה, שלפעמים הוא מעניין אבל לרוב לא. השיר הזה, למשל, מצליח.
אהבתיאהבתי
אלכס, תמחק את התגובה הראשונה, או השניה.
בהן, כמובן…
אהבתיאהבתי
יהיה נפלא אם תייסדי את המקבילה לפרוזה. אולי גם נוכל ללמוד משהו מן הדיבור ביניהם. נשמע לי מרתק.
אני לא מבין כלום בפרוזה, אבל יש קטע אחד מצוין ב'ארס-פרוזיקה' שהרשים אותי עמוקות ואני זוכר אותו מאז שקראתי לפני עשר שנים. זה קטע בשם "על מלאכת הכתיבה" שכתב המינגווי. פורסם בחוברת 'חדרים' מספר 10 (בתרגום של נעמי שמר !).
כולי ציפייה.
אלכס.
אהבתיאהבתי
אילן,
אני מסכים שיש לשיר הזה מה לומר גם בהקשר לא ארס-פואטי. אני חושב שאפשר לנסות לומר אפילו משהו חזק יותר: כל שיר ארס-פואטי מדויק באמת אומר משהו שהוא מעבר לתחום של הארס-פואטי בלבד. אולי זו טענה חזקה מדי, לא יודע. כרגע זו רק תחושת בטן. אולי ההצטברות של השירים בקטגוריה הזו תעזור לבחון את העניין.
אלכס,
השאלה שלך היא עמוקה, אני חושב. תרשה לי להרחיב אותה ולשאול האם אמנם המשוואה של זה מת – זה חי היא הכרחית. על פי האמת אני לא בטוח שמוכרח שיהיו יחסים כאלה בין הדייגים לדגים. זו שאלה שדורשת חקירה.
טלי,
אבל כל שירה, על כל נושא חייבת ליצור את המטמורפוזה הזו. זו לא סכנה ספציפית לארס-פואטיקה.
לא מוחק כלום. תתחנני 🙂
אהבתיאהבתי
נראה לי כהתמוללות (ככה אומרים להיות מילה ?) הדימוי.
כלומר, הדימוי עינו פקוחה, משייט בראש, עד שרשת השיר לוכדת אותו ואז הוא נחשף לעין כל, אבל גם מת, כי המילולי תמיד משטח, או אם לדבר כרמית, ממית את הדימוי. עכשיו אפשר לעשות מטעמים מהדימוי, שנצלה דג לסילבסטר ?
עצה של כרמי שאני מקיים באדיקות: לכתוב שירים על נייר, קשה לשמור טיוטות כשכותבים למחשב.
אהבתיאהבתי
http://stage.co.il/Stories/17485
אהבתיאהבתי
הוא לא זמיר בן ארי ואיפה התמונות………..
אהבתיאהבתי
אני לא אוהבת שירה ארס פואטית בדרך כלל, היא מתעסקת יותר מדי בעצמה במקום לעשות מה שהיאר אמורה.
השיר הזה מקסים ולו בזכות השורות האלה
בְּתוֹךְ הַסִּירָה –
דַּיָּגִים קְשֵׁי-יוֹם.
בְּתוֹךְ הַיָּם –
דָּגִים קַלֵּי לַיְלָה.
אני מוצאת בשיר יותר אמירה על האופי האנושי, משהו פוליטי על המרקם החברתי שאנו נמצאים בו, הדמיון והמציאות. קשי היום מוזכרים לא בכדי, יש משהו אפילו מרקסיסטי בנימת השיר.
קלות הלילה יכולה להיות בני האדם שעבורם הדייגים עובדים, הלילה המיסטי בו בורחים מהיום יום, או אפילו המוות.
אין כאן מילה על שירה אבל יש כאן את כל הדברים ששירה טובה עוסקת בהם
אהבתיאהבתי
אלקס!
חג שמח!
אני תרגמתי כמה שירים של המשורר הנפלא הזה לרוסית.
הנה תרגום שלי של השיר דמוי
בישראל ובחו"ל
יש המון אנשים שרוצים לדעת
מה כותבים בשפה העברית
Т. Карми
Видение
Мне видится луч
Беспокойный во тьме
И волны мерещатся в нём.
Трудяги рыбачат на быстрой волне,
Забросив все сети на дно.
И меркнет тот луч,
Умирая в ночи,
Как будто и не жил вчера.
И не было лодок,
И рыб, и сети;
Виденье прошло до утра.
Перевод с иврита Фриды Шутман
בכבוד רב, פרידה שוטמן
8/05/08
אהבתיאהבתי